שבתאי, אריה
אריה, בן צשיה ושמואל, נולד ביום י"ח באדר תש"ה (3.3.1945), בקיבוץ עברון. אביו, ששירת אותה עת כמתנדב בשורות הצבא הבריטי באירופה, ראה את בנו רק כאשר היה הילד בן שנה וחצי. כשהיה אריה בן שלוש עברה המשפחה לתל-אביב והתגוררה תחילה בשכונת סומייל, ואחר-כך בקרית-שלום. הוא למד בבית-הספר היסודי "דוד רמז" בקרית-שלום וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "מכס פיין" במגמה לחשמלאות. אריה רכש ידע והבנה מעמיקה בכל הקשור במקצוע החשמלאות, עם זאת ניחן בכושר ביטוי וביכולת להקנות את הידע שרכש לזולת. בנעוריו, הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" ושימש מדריך בקן התנועה במשך שלוש שנים. בתקופה זו נתגלה כבעל כושר מנהיגות ויכולת לרתק את חניכיו בהרצאותיו. אריה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1963 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות הוכשר בקורס לחשמלאי רכב קרבי משוריין. כיון שהצטיין בעבודתו וניחן בכושר ביטוי, נבחר להיות מדריך בבית-הספר לחימוש. הוא היה מדריך מצטיין, שהקנה לחניכיו ידע רב בחומר הלימודים והתגלה כמפקד מצוין שהביא את פקודיו לרמת ביצוע גבוהה. לאחר שסיים את תקופת שירות החובה, התנדב לשרת שנה אחת בצבא הקבע. במחצית אוגוסט 1966 שוחרר אריה מהשירות והוצב ליחידת מילואים של חיל התותחנים, בה שירת כסמל חימוש. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ועמה לחם בקרבות מלחמת ששת הימים, בגזרת פיקוד המרכז. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר הזמינו מפקדו לשעבר לשמש כמדריך בבית-הספר התיכון מקצועי "עמל" ברחובות. כעבור שנה עבר ללמד בבית-הספר התיכון-מקצועי "מכס פיין" בתל-אביב. כך חזר אל בית-הספר שלמד בו בנעוריו, והפעם כמורה. הוא הוסיף ללמוד והשתלם במכון הממשלתי להכשרת מורים. אריה היה מורה אהוד ומקובל, הקפיד על דייקנות ודרש מתלמידיו רבות, אך יחד עם זאת טיפח מערכת יחסים חברית עם תלמידיו. הוא שקד על חיפוש דרכים להקנות עניין ללימודים והצליח להחדיר בתלמידיו רצון לרכוש ידע ולהשתלם במקצועם. עד כדי כך אהבוהו תלמידיו, שכאשר יצא לשירות מילואים סירבו להמשיך את לימודיהם במקצוע חשמלאות רכב. לאחר שובו מן השירות נרתמו ללימודים במרץ רב, והשלימו את החסר. אריה היה מקובל על צוות המורים כאדם בעל מרץ רב ונכון לכל פעילות חברתית ותרבותית. הוא השרה אווירה טובה סביבו ותרם לקידום הרמה החינוכית ורמת הלימודים בבית-הספר. בשעות הפנאי כתב ספרי הדרכה למורים ולתלמידים העוסקים בחשמלאות רכב. לשונו הייתה בהירה וקולעת וספריו שמשו חומר עזר למורים ולתלמידים כאחד. באוגוסט 1969 נשא לאישה את חברתו חוה והקים יחד עמה את ביתם בחולון. בשנת 1970 נולד בכורו עומרי ובשנת 1972 נולדה בתו עדי, הנושאת את שם סבתה, אמו של אריה שנפטרה קודם לידת נכדתה. אריה אהב את ביתו והקדיש זמן רב למשפחתו. הוא תכנן את מבנה הדירה ועיצב את הרהיטים שבה, וכך הקים מעון חם, ששרתה בו אווירה חמה ולבבית. בני משפחתו, חבריו המורים ותלמידיו, יזכרוהו תמיד כמורה מחדש, מנהיג, אדם וחבר. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפגע אריה ונהרג בהפגזת האויב על כוחותינו בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אב ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סמל אריה ז"ל שירת ביחידת תותחנים ומילא בנאמנות את תפקידו כסמל חימוש. הוא היה אחד מעמודי התווך של חולית החימוש והיה אהוד על אנשי החוליה ועל חיילי היחידה כולם. סמל אריה ז"ל קיבל את המוטל עליו בקלות, בלי לצפות לתמורה כלשהי, ובכל תקופת המלחמה היה במצב רוח מרומם ורצה להגיע לקו קדמי". בבית-הספר התיכון-המקצועי "מכס פיין" הוקמה מעבדה הנושאת את שמו
