שבי, אמיר

בן רות ושלמה. נולד ביום א' בסיוון תשל"ג (1.6.1973) ברמת גן. לאחר שסיים לימודיו היסודיים בבית-הספר 'יהלום' ברמת גן, למד בבית-הספר התיכון 'אורט' במגמת מיכניקה. בתום לימודיו עבד בבנק לחקלאות בתל אביב. אמיר היה בחור דינמי, אהוב ומקובל מאוד על הכול. כיבד את כל הסובבים אותו ולא קיפח אף אחד. בלט בטוב לבו ואהב לעזור לכולם. אמיר אהב והעריך מאוד את הוריו ואחיו, ולא פעם אמר להוריו: "יש לי מזל שאתם הורי". אהבה רבה רחש לאופנועים ולמוסיקה. אמיר אהב מאוד את החיים, היה בעל חוש הומור מבריק, אהב מאוד להתבדח, תמיד עם חיוך על הפנים. טרם גיוסו עבר קורס נהיגה קדם-צבאי ולשירות חובה בצה"ל גויס בשלהי ינואר 1991, בימי מלחמת המפרץ, ושובץ לשרת כנהג משאית בבית-הספר לוט"ר של חיל התחזוקה. מפקדיו מעידים שהיה חייל למופת, אהוב על כל חבריו ביחידה ונכון תמיד לעזור ולסייע. אמיר נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ו בכסלו תשנ"ב (3.12.1991). רכב צבאי בעל מנוף נשלח באותו יום לחלץ חייל, שלא יכול היה לעבור את הגשר האירי שעל נחל נטוף ליד מודיעין, אשר הוצף בשל הגשמים העזים. אמיר הצטרף כטרמפיסט אל נהג הרכב ואל עוד חייל. בעת שניסו לעבור בזרם החזק נסחפה המשאית והתהפכה, ושלושת נוסעיה נסחפו בזרם ונעלמו. הנהג הצליח להיחלץ פצוע, אך אמיר ואיש הקבע, רס"מ נתן רוסו, לא נמצאו. כוחות צה"ל ערכו חיפושים נמרצים אחריהם ומקץ שלושה ימים, ביום 6.12.1991, נמצאה גופתו של אמיר. גופתו של רס"מ נתן רוסו נמצאה לאחר שבוע ימים. אמיר הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. הותיר אחריו הורים, אחות – סיגל, ושני אחים – ירון וגל.