רן-שמואל, בן טובה ומאיר, נולד ביום י"ח באלול תשי"ב (8.9.1952) בניר ישראל. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם כצנלסון בחולון, וסיים את לימודיו העל-יסודיים בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט". הוא השתלם במגמה של אלקטרוניקה, ובקיץ 1970 עמד בהצלחה בבחינות הגמר. ילד עירני ושובב היה רני, וביקש להכיר ולדעת את המתרחש בעולם סביבו. שעות ארוכות הקדיש לקריאה, וגם הרבה לצאת ולטייל בטבע, לבדו או בלווית חברים. הוא היה תלמיד שקדן, והתחבב על מורים ותלמידים. כשהיה בן עשר החל לנגן בכינור, ורחש אהבה רבה לכלי נגינה זה. בשעות הפנאי האזין הרבה למוסיקה קלאסית. מנעוריו היה חבר בתנועת "הצופים", ונודע כנער פעיל ומסור, שאינו משיב פני חבר ריקם. בהגיעו למצוות התעמק בלימודי הדת והתורה. הוא אהב מאוד את שיעוריו עם הרב, וגם לאחר טקס בר-המצווה המשיך בקיום המצוות ועשה לטיפוח המסורת בבית הוריו. כשמלאו לו ארבע-עשרה שנים, נולדה אחותו, אלישבע. חרף הבדל הגילים, נקשרה בין השניים רעות של אמת. בזכות שלושת ילדי משפחת שביט, אסתר, רני ואלישבע, שררה אווירה לבבית וחברית בבית הוריהם. הם סייעו זה לזה, דאגו להורים ומילאו את הבית בחדוות-החיים. כשלמד רני בבית-הספר המקצועי "אורט", התגלו כישוריו הטכניים. הוא בנה מכשירים מעץ וממתכת, עסק בצילום ושקד על לימוד האלקטרוניקה, אך יחד עם זאת לא זנח את אהבתו לאמנות. הוא הרבה לבקר בקונצרטים ובתערוכות ציור ואמנות, והסביר כי יש זיקה עמוקה בין הטכנולוגיה לבין האמנות. הוא שאף להמשיך בלימודים אקדמיים בתחום עיצוב-פנים. "בתחום זה ניתן לשלב את הטכני ואת האמנותי" הסביר. ידידים רבים היו לרני, והוא הצטייר בעיניהם כדון קישוט מודרני; מתקן-עולם צעיר, חדור אמונה ושוגה בחלומות, הנכון להיאבק בכל למען הגשמת הצדק. ערב גיוסו לצה"ל היה עלם גבה-קומה וחסון, רציני בגישתו לחיים, ובן מסור למשפחתו. רן גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970, ולאחר הטירונות הוצב לחיל האוויר. בזכות כישוריו הטכניים החליטו מפקדיו לשלוח אותו לקורס טכנאי קרקע, ולאחר שסיים את השתלמותו בקורס, שירת כטכנאי קרקע ביחידה של חיל האוויר. ביחידתו נודע כחייל אחראי וטוב; חבריו ומפקדיו ידעו, שכל משימה שתוטל עליו יבצע בלא דופי. בחופשותיו מהצבא, בילה בבית עם הוריו ואחיותיו, או אצל חברים. "רן היה טיפוס עליז, שאהב לבלות. הוא היה רוקד עם כל הלב. כשישב אצלי, סיפר על הצבא, והתייחס תמיד לבעיות האישיות של החבר'ה. רני חיפש את האדם שמאחורי האצטלה הצבאית", סיפר אחד מחבריו. בתום תקופת שירות החובה שלו, ימים אחדים לפני פרוץ הקרבות, החליט רני להאריך את תקופת שירותו במסגרת צבא-הקבע. בימי מלחמת יום-הכיפורים פעל רני כטכנאי קרקע באחד מבסיסי חיל האוויר. הוא עשה מלאכתו נאמנה, לילות וימים היה צמוד אל מכשירי החשמל והאלקטרוניקה, שסייעו בהפעלת המטוסים. לאחר המלחמה היה רן שקט יותר, רציני ומהורהר. לא עוד נמשך אל המסיבות ואל הריקודים. שעות ארוכות שוחח עם רעיו על שעות הקרב ועל ידידים שנהרגו. ביום ו' באדר תשל"ד (28.2.1974), נפטר רני בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. בני משפחת שביט תרמו כסף למלגה, המוענקת מדי שנה בשנה לתלמידים נזקקים בבית-הספר התיכון-המקצועי "אורט" בחולון, מקום שם למד רני ז"ל.
