שבה, אליאס
בן תפחה וסלים. אליאס נולד בישראל בי"ג בחשוון תשי"א (12.11.1951). הוא למד והתחנך בבית הספר "נטעים" ברמת גן. מוריו הבחינו בנטייתו לחקלאות, שכן היה מסור מאוד לחווה החקלאית בבית ספרו, לכן המליצו לו ללמוד בבית ספר חקלאי. אליאס אהב מאוד את חיי המשק ועבד בהתנדבות בחווה החקלאית שליד הפארק הלאומי ברמת גן, בקרבת ביתו. הוא טיפל במסירות רבה בחיות המשק ובגידולים חקלאיים שונים ועל כך קיבל תמיד שבחים והבעת הערכה על מסירותו. לאליאס היה חשוב מאוד לבלות בחיק המשפחה, במיוחד בחגים ובאירועים. בכל יום שישי כאשר הגיע הביתה הביא לאמו זר פרחים. אליאס אהב טבע, נופים, פארקים ואתרים. הוא חלם על בית פרטי עם גינה גדולה מלאה בפרחים, עצי נוי ומאכל וגם חיות מחמד. הוא אהב לראות את הפריחה והיה מבלה בחיק הטבע בכל הזדמנות שהייתה לו. אליאס היה אדם צנוע ועניו, אהוב ונאהב על ידי הבריות ותמיד נרתם לעזור לזולת. הקרובים לו מספרים כי הרבה לצחוק, ושמשפחה וחברים היו בראש מעייניו. תמיד היה מתעניין בשלומם של כל בני המשפחה והחברים ומוודא שהכול בסדר. אליאס היה חייכן, בעל חן ויופי פנימי וחיצוני. היו לו חיי חברה פעילים: בילויים, ריקודים, הרבה צחוק וטיולים. בבגרותו, לפני הגיוס, החליט אליאס שהוא רוצה להיות שוטר, והתכוון לממש רצון זה לאחר הצבא. ב- 16.2.1970 התגייס אליאס לשירות החובה במשמר הגבול. בחודש יולי 1972 חש אליאס בכאב בטן, כאב חזק ועז. בעצת מפקדו הוא נשלח לרופא בבסיס. במקום לשלוח אותו לבית החולים, הוא נשלח הביתה לחופשת מחלה. אליאס הגיע הביתה תשוש וחלש, וסיפר להורים שאינו חש בטוב ושכאבי הבטן עזים מנשוא. ההורים לקחו אותו מיד לבית החולים. במשך כשבוע הגיע אליאס עם ההורים כל יום לבית החולים, וכל יום נשלח בחזרה הביתה. הרופאים חשבו שהוא מעמיד פנים כדי להשתחרר מהצבא, ובמקום לאשפזו נתנו לו רק תרופות הרגעה. ביום השביעי של מסכת הייסורים התפוצץ המעי הגס שלו, ואליאס לקה בזיהום. הוא נותח, אך חומו עלה מאוד. לאחר כשבוע, בי"ג באב תשל"ב (24.7.1972), אליאס נפטר. שוטר אליאס נפל בעת שירותו. בן עשרים ואחת היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב.
