שבבו, אמנון

בן עמנואל (יליד צפת) וקרלה. נולד ביום י"ב באדר ב' תש"ו (15.3.1946) בנתניה למשפחה שהייתה מושרשת בארץ דורות רבים. הוא למד בבית הספר היסודי "אלומות" ובמגמה הביולוגית בבית הספר התיכון על שם טשרניחובסקי בנתניה. מנהלת בית הספר היסודי סיפרה כי אמנון היה נעים הליכות, עדין נפש ואהוב על מוריו ועל חבריו. כבר אז הצטיין במקצועות הטבע והחקלאות ובטיוליו הפליא את מוריו בבקיאותו ובהתמצאותו בשבילי המולדת ובכל רזי החי והצומח בה. אחד ממוריו בבית הספר התיכון ציין כי אהב להסתכל בפניו האצילים ובחיוכו המלבב, כי היה בו מן התום והיושר ואהבת האדם. אמנם, אמנון לא היה דתי לפי המוסכמות המקובלות, אך לאמיתו של דבר היה חדור אהבת ישראל ואהבת המולדת במלוא משמעותן של המלים. אהבתו זו שימשה מורה דרך להתנהגותו כחייל וכקצין בצה"ל. כחבר אגודת "הפועל" בחדרה התאמן בריצה למרחקים והשתתף בהקפות התבור. הוא אהב לצלם והרבה לקרוא ספרים בתחום החי והצומח. הוא היה מצלם את נוף הארץ – צמחים, בעלי-חיים וציפורים ומכין שקופיות מתצלומיו. בחצרו טיפח גינת פרחים ומשטח דשא ואף הקצה מקום לפינת חי. הוא השתתף בצעדות ארבעת הימים ואהב לטייל ולשוט בארץ לאורכה ולרוחבה. חבל הארץ האהוב עליו ביותר היה הגליל. אמנון התגורר בבית ספר שדה של החברה להגנת הטבע בהר מירון ועבד בו כמדריך. הוא נכנס לעבודה במרץ ובמסירות רבה ובזכות תכונותיו ואהבתו לטבע הצליח מאוד בעבודתו. נציג צוות בית הספר כתב עליו: "תחת אשר נצטרך אנחנו לדרבנו ולהכניסו לעבודה, החל הוא, מיד בהגיעו, לדחוף אותנו לביצוע משימות ולקידומו של בית הספר – – – אמנון היה 'משוגע לדבר' במובן החיובי ביותר של המלה: כלומר, אדם המוכן להקדיש את כל מרצו וזמנו לדבר שאהב. אך לא רק בכך התבלט. אותה מסירות, יזמה ונכונות גילה בכל עיסוק בעבודה במסגרת בית הספר". הוא חלם להקים את ביתו בהר מירון – אך לא הספיק. אמנון גויס לצה"ל באוגוסט 1964. בתקופת שירותו נשלח לקורס קצינים וסיים אותו בהצלחה, אך בתום שירותו הסדיר חזר לחיים האזרחיים. במלחמת ששת הימים שירת בחיל הקשר. ככל איש מילואים היה נקרא לתקופות של שירות וגם בדצמבר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום י"ד בטבת תש"ל (23.12.1969), נפל במילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. מאמר לזכרו פורסם בחוברת פברואר – מרץ של "טבע וארץ".