שבבאו, איינאו

בן ישעלם ושבבאו. נולד ביום כ' בטבת תשמ"ו (1.1.1986) באזור גונדר שבאתיופיה. בהיותו בן שש, עבר עם משפחתו לאדיס אבבה. את לימודיו החל בגן חובה ולאחר מכן עלה לכיתה א' יחד עם אחיו הקטן. כבר בראשית לימודיו התגלה איינאו כתלמיד מוכשר ומצטיין ולפיכך הוחלט "להקפיצו" כיתה בכל חצי שנה. בתוך שנתיים בלבד הגיע לכיתה ד' והסב למשפחתו נחת וגאווה. במקביל להישגיו הלימודיים, בלט איינאו גם בתחום הספורט; יחד עם אחיו הצעיר השתתף בקרקס והרבה לשחק כדורגל. בסוף חודש אוקטובר 1996 עלתה משפחתו של איינאו לארץ ונקלטה באתר הקרוונים שבחצרות יסף. איינאו למד עברית באולפן במשך כשנה ואת כיתות ה'-ו' עשה בנהריה, בבית-הספר היסודי "אבן שוהם". כהוקרה על הצטיינותו ועל ההישגים המרשימים שצבר זכה בפרס יוקרתי מטעם מחוז חיפה – "אנציקלופדיה כללית כרטא". איינאו המשיך להוכיח גם את יכולותיו הגופניות: הוא ואחיו הצעיר היו חברים בקבוצת האתלטיקה הקלה של המועצה האזורית מטה אשר והשתתפו בתחרויות ספורט בכל רחבי הארץ, וכן שיחקו בקבוצת הכדורגל האזורית אשר זכתה לניצחונות רבים. בהגיעו לכיתה ז' עברה משפחתו של איינאו להתגורר בשכונת ותיקים בנתניה ואיינאו המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "שפירא" שבעיר. גם כאן הצטיין והגיע להישגים נפלאים. בתום כיתה ח' בחר איינאו להמשיך את לימודיו בכפר הנוער "ימין אורד" שבכרמל, שם למדו אחיו הגדול ובני משפחה נוספים. איינאו עבר לגור בפנימייה שבכפר והתאהב במקום: הוא אהב את הנוף שנשקף לעיניו, נקשר לצוות המורים וההדרכה וכהרגלו, המשיך להוכיח את עצמו בלימודים ולהצטיין. איינאו אהב בני אדם ונהנה מחברתם. הוא היה אהוב על חברי כפר הנוער, זכה בהערכתם וזכור בשל תרומתו הרבה לחברה ולקבוצה. במהלך לימודיו נבחר להשתתף ב"פרויקט שחר" שמטרתו לעזור לאוכלוסייה חלשה, וכן התנדב בפרויקט "צדק" – לגישור בין נוער אמריקני לנוער ישראלי. תכנית זו, שהייתה חשובה לו במיוחד, כללה גם טיסה לאמריקה ושהות בת חודש וחצי של פעילות וחוויות. איינאו סיים את לימודיו התיכוניים עם תעודת בגרות מלאה ותחושת סיפוק. הוא שאף להתגייס לסיירת מובחרת בחטיבת "גבעתי" אך לשם כך היה עליו להמתין תשעה חודשים. את הזמן שנותר לו עד הגיוס ניצל היטב לעבודה, לביקורים משפחתיים ולעזרה בלימודים לאחיו הצעירים. בסוף חודש מרץ 2006 התגייס איינאו לצה"ל ומיד התנדב לחטיבת "גבעתי". הוא התקבל לגיבוש לסיירת "עורב" והיה מלא מוטיבציה לתרום את חלקו למדינה שכה אהב. היו לאיינאו שאיפות לעלות בסולם הדרגות ולהתקדם ואף על קורס קצינים דיבר; לאחר שירותו חלם להמשיך את לימודיו באוניברסיטת בר-אילן, בדומה לאחיו הגדול שהחל ללמוד שם, אך כל שאיפותיו ומטרותיו נשארו בגדר חלום. ביום כ"ה בניסן תשס"ו (23.4.2006) נפל איינאו בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אם, אב חורג – טלהון יננך, ואחד-עשר אחים ואחיות: טג'ה, ילאו, טרפו, מקונאנט, יזנה, אבבל, אברהם, שרה, אושר, עידן ואלינוי. שיר תפילה שנכתב לזכרו: "למלאך המיוחד… איינאו תחזור שהשמחה תחזור, איינאו תחזור כדי שנמשיך לחיות / איינאו תחזור אתה עוד צעיר / איינאו תחזור כי יש לך דברים לעשות עוד / איינאו תחזור לא זכיתי לראות אותך מתחתן / איינאו תחזור אתה רק היית בטירונות / איינאו תחזור החיים עוד לפניך / איינאו תחזור כי יש פה אנשים שצריכים אותך / איינאו מלאך שלנו מי חשב שנאבד אותך / דוד יקר הכאב אינו חולף / הוא לא מפסיק לכאוב… / והכול בגלל שאתה לא כאן אתנו". שיר נוסף שנכתב לזכרו: "העולם בלי המלאך… יושבת ומסתכלת על העולם ושואלת / איך ממשיכים קדימה בלעדיך?! / האמת שאין לי מושג / אתה יודע, מלאך, מה אני עכשיו הכי רוצה? / שתשב לידי ולספר לך על דברים שלא הספקתי לומר לך. / שאני מתבוננת בתמונות, קודם כול אני רואה מלאך… שזה / בעצם אתה / ואני שואלת את עצמי – / הילד שהיו לו שאיפות בחיים / הילד שידע מה לעשות בחיים / הילד המשמח כשעצוב לאחר / לחשוב שהוא כבר לא כאן / זה מאוד קשה להפנים את הדבר האכזר הזה…".