שאשא, אפרים

אפרים, בן שמחה ודוד, נולד ביום י"ח באדר ב' תשי"ד (23.3.1954) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי במגדיאל, שם התגוררה משפחתו. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי ב"כפר-הירוק" ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. אפרים היה נער אוהב חיים, שמח בחלקו ומשרה אווירה טובה בכל מקום שהלך. הוא רכש ידידים רבים, שאהבו להיות במחיצתו והרבו לבקרו וליהנות מן השמחה בביתו. כתלמיד היה חרוץ, שקד על לימודיו וניחן בשכל חריף ובפקחות. הוא נהג להציב לעצמו אתגרים ומשימות ועמד בהם בזכות כושר ההתמדה ודרך המחשבה היסודית והבהירה שלו. אפרים היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", הרבה לעסוק בספורט והצטיין בעיקר באתלטיקה-קלה. בשעות הפנאי אהב לקרוא ספרים והתעניין בתחומים שונים. אפרים גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש לוחם חרמ"ש והשתתף בקורס למש"קי סיור בשריון. אחר-כך נשלח לשרת בסיירת של חיל השריון, במסגרת חטיבה 7. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נתקל הכוח של אפרים במארב, שהוצב על-ידי האויב באזור בוקעתה. בקרב שהתפתח נפגע אפרים ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, אפרים ז"ל, שירת כלוחם בסיירת שריון. הוא מילא את תפקידו בצורה הראויה לציון לשבח, תוך הקרבה וחירוף נפשו בקרב. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק, והננו משתתפים באבלכם בהילקח בנכם במלחמה זו, אשר בה ידענו לעמוד מעטים מול רבים, והשמדנו את האויב הסורי הפולש למדינתנו". נפילתו בקרב נטלה מעם משפחתו את מקור שמחתה וגאוותה והשרתה עצבות בבית, שהאווירה בו הייתה עליזה כל עוד היה אפרים בין החיים.