שאנן, שלמה (“מומו”)

בן אברהם ומינה. נולד ביום י"ח באב תש"י (1.8.1950) בפתח- תקוה. בילדותו נסע עם הוריו לאנגליה, כאשר אביו כיהן כסופר "דבר" שם. בגיל צעיר נתייתם מאמו. לאחר-מכן נסע לצרפת עם אביו, שהיה בשליחות משרד-החוץ, ובגמר החלק הראשון של לימודיו הוצע לו על-ידי הנהלת המוסד ומנהל אגף החינוך במשרד- החוץ הצרפתי להמשיך את לימודיו ללא כל תשלום בליסיי בפנימיה ליד ורסי בשל הצטיינותו בלימודיו. אך הוא שב לארץ ולמד בבית-הספר התיכון העירוני ד' בתל-אביב. היה נוהג לתרגם דברי ספרות משפות שונות וידו רב לו בספרות הצרפתית ובתרבותה. חן ועדינות היו נסוכים על פניו., חיוך של בינה ואף אירוניה דקה. היה ממעט בדברים והיה אוהב להישאר בד' אמותיו ולהימצא ברשות-היחיד בשירה ובאמנות, בעולם חלומותיו על מה שעתיד לבוא. עם תום לימודיו התיכוניים גויס לצה"ל ; זה היה בנובמבר 1968, אך לא עברו עליו אלא ארבעה חדשים בשירות-חובה והוא נפטר ביום ל' בשבט תשכ"ט (18.2.1969). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. בעזבונו נשארו, נוסף לדברי-מקור שלו, גם קטעי-תרגום מתוך כתבי מלרמיי, ברגסון, צ'וסר ופו. ב"שבעה" לפטירתו נדפסה עליו ב"דבר" רשימה שנכתבה על-ידי הסופר חיים הזז.