שאנן, אברהם (“אברשה”, “זבולון”)

בן חיים-שלום וחנה. נולד ביום י"ב בתמוז תרע"א (8.7.1911) בעיר לוצין שבלטביה. אחרי סיימו את לימודיו בבית-ספר תיכון שם התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטה של פראג. עלה לארץ בשנת 1930. השתייך ל"הגנה" והיה אחד ממפקדיה. סיים את לימודיו בבית-הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל-אביב. נטיותיו היו שונות ורבגוניות, כי ידיעותיו ושטחי-התעניינותו היו אוניברסליים: התעניין ועסק בספרות התלמודית, בתנועת-החסידות ובתורתה; הירבה לקרוא ספרות קלסית (ובעיקר שירה); אהב מוסיקה והתמסר לאיסוף תקליטים ממבחר המוסיקה הקלסית; אף בשטחי אמנויות שונות (כגון ציור, פיסול ותיאטרון) גילה עניין רב. השתתף במלחמת-הקוממיות, ולאחריה, באפריל 1950, הסתפח לצה"ל בשירות-קבע והגיע לדרגת סגן-אלוף. בצבא מילא תפקידים שונים במקצועו – כאב בית-דין, פרקליט פיקודי בדרום ובמרכז ושופט בבית-הדין הצבאי לערעורים. בצאתו למוסקבה בתפקיד מזכיר ראשון בשגרירות-ישראל הפסיק את שירותו בצבא לתקופה של שנתיים. אף שם הירבה בקריאה בספרות החדשה של ברית-המועצות. בשובו לארץ חזר לתפקידו כאב בית-הדין הצבאי. ביום ד' בשבט תש"ך (2.2.1960) נפטר במחלתו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה, בת ובן.