שאו, יוסף

בן אסתר ואשר. נולד בא' בסיוון תרע"ה (14.5.1915) בצ'כוסלובקיה. בנעוריו למד בבית הספר התיכון בעיר ברחובו שבצ'כוסלובקיה, היה פעיל בתנועת הנוער הציונית בית"ר ובמסגרתה גם עבר הכשרה חקלאית לקראת עלייתו לארץ-ישראל. אחר כך התגייס לצבא הצ'כי, שבו הגיע לדרגת סמל, ובעיצומה של תקופת שירותו פלשו צבאות היטלר לצ'כוסלובקיה. ב-1940 עלה לארץ-ישראל בעלייה הבלתי ליגאלית, שאורגנה על-ידי בית"ר. בארץ השתלב מייד בחיי העבודה: בפרדס, בכביש ובבניין ועמדו לו בעמל הקשה מבנה גופו החסון ועיסוקו בספורט. בספטמבר 1940 התגייס לצבא הבריטי ובו שירת במקומות שונים, ביניהם מצריים וקפריסין. במהלך שירותו גם הושיט עזרה בתחומי ההעפלה ומאבק המחתרת. ב-1946, זמן קצר לפני שחרורו מן הצבא, הוענקה ליוסף חופשה כדי להתארגן לקראת חייו האזרחיים. בזמן החופשה נפגע בתאונת דרכים. המשאית שנסע בה התנגשה ברכבת ליד בנימינה והוא נפצע קשה. הוא מת מפצעיו ביום המחרת, ד' בתמוז תש"ו (3.7.1946). בן 30 היה במותו. יוסף הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הישן בנתניה. הניח אח ושלוש אחיות בארץ-ישראל. הוריו נספו במחנה ההשמדה באושוויץ.