בן עדינה וישראל, נולד ביום ג' בכסלו תשי"ג (21.11.1952) בתל- אביב. מסלול חינוכו הדתי לאומי בבית הוריו הובילו אותו בתחילה לבית-הספר היסודי הממלכתי דתי "עציון" בתל-אביב. לאחר מכן, עבר ספי לישיבה התיכונית של בני-עקיבא "נחלים", שליד פתח-תקוה, ובה רכש השכלה כללית וידע ביסודות היהדות. חינוכו זה העמיק בו את האהבה לארץ-ישראל ולעם ישראל. ספי היה חבר בתנועת "בני עקיבא" והיה פעיל בשורותיה, תחילה כחניך ואחרי-כן כמדריך. הוא הרבה לעסוק בספורט, בענפים שונים הקשורים בכדור: כדורגל, כדורסל וטניס-שולחן. מילדותו בלט ספי באופיו הרציני, בכושר מנהיגות ובאווירה הנינוחה והטובה שהשרה סביבו. בפברואר 1971 הוא התגייס לצה"ל, והתחיל דרכו כטירון בחיל-השריון, שבו שירת עד שנפל. ספי סיים בהצלחה רבה קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים, ובמלחמת יום הכיפורים לחם כקצין מתחיל. הוא השתתף בקרבות בחזית המצרית, נפצע ואושפז. אולם למרות פציעותיו וכוויותיו, מיהר ספי לשוב לחזית, אל חבריו הלוחמים. באוגוסט 1975 הוא נשא לאשה את חברתו זה שנים, הקים עמה בית ונולדו שני ילדיו. ספי המשיך בשירות צבא הקבע, ועלה במהירות בסולם הדרגות בחיל השריון. תפקידים רבים ומגוונים הוטלו עליו, ובן 27 שנים הוא הגיע לדרגת סגן-אלוף, כמפקד גדוד שריון. בד-בבד עם מאמציו והתקדמותו בשירות הצבאי, למד ספי באוניברסיטת "בר-אילן", ובתוך שנתיים השלים לימודיו האקדמאיים כבוגר החוגים לכלכלה ולמנהל עסקים. ספי היה לא רק מפקד, אלא מדריך וחבר לחייליו. הוא ראה את החייל ראשית-כול כאדם, עם חולשותיו ויתרונותיו. משפחות הלוחמים, שנפלו תחת פיקודו, הפכו להיות כחלק ממשפחתו הגדולה, והוא התמיד בקשריו עם המשפחות השכולות שנים רבות אחרי שנפלו יקיריהם. הוא הקפיד לבקר אצלם, דאג להם והאזין למצוקותיהם. בתחרויות החטיבתיות זכו חייליו במקומות הראשונים, והמחלקה, או הגדוד שלו, היו תמיד המצטיינים. בדברו אל חניכיו הסביר להם: "פיקוד על אנשים משמעו שהמפקד נושא באחריות, על מצפונו וכבודו. זו אחריות שממנה נובעות התחייבות והתמסרות. עליו לדאוג שהחיל יהיה טוב. עליו לפתח יחסי הערכה, אמון, ביטחון ותלות הדדית בתנאי מחסור, עייפות, איום וסכנה – בביצוע משימות שיגרה ומשימות יעודיות". בתפקידו האחרון, שעמד לסיימו ימים מספר אחרי שפרצה מלחמת שלום הגליל, שימש ספי כמפקד יחידה. בתפקיד זה הוא עמד בראש חייליו, והוביל אותם בקרבות הקשים נגד המחבלים והסורים. בקרב על פריצת הציר המערבי של בקעת הלבנון, בכפר עין עטינה, נפל ספי, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (9.6.1982). בן 29 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. ספי השאיר אחריו רעיה, בן – אופיר בת – איילת, הורים ואחות. לזכרו הופיעו הספרים: "הפרשת תרומות ומעשרות לאור המקורות", מסכת אבות, מנוקדת ומפורשת, וכן סדר התפילות ליום-הזיכרון, יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, וכן ספר בשם "ספי".
