שאול, אמיר

אמיר, בן מרים וסלם, נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"א (3.12.1950) בקרקוק שבעיראק. באותה שנה עלה ארצה עם משפחתו, והוא בן ארבעה חודשים. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר בני עייש, שליד גדרה, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "מקוה ישראל" ליד חולון. אמיר היה תלמיד חרוץ, שקדן ושואף דעת והישגים. מגיל צעיר נהג להציב לעצמו מטרות, שאליהן חתר בהתמדה ובעקשנות. הוא היה שקט, חייכן וביישן. גישתו לחיים הייתה רצינית ובוגרת. למרות ביישנותו, הסתגל במהירות לאנשים ומקומות חדשים. עיניו הירוקות כבשו את לבו של כל אדם ובזכות אופיו הנוח קנה לו ידידים רבים בכל מקום. אמיר גם היה בן שגרם להוריו הרבה נחת. הוא דאג למשפחה יותר משדאג לעצמו. כל חופשה וכל הזדמנות ניצל לעבודה, כדי לממן בעצמו את הוצאותיו ולהסיר נטל זה מעל המשפחה רבת הנפשות. אפילו דמי כיס סירב לקבל מאביו ואם בכל זאת נאות, לאחר הפצרות רבות, נטל תמיד סכום פעוט בלבד. אמיר גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", נשלח לשרת ביחידת שדה, בתפקיד טען-קשר. הוא היה חייל למופת והיה אהוד על מפקדי היחידה וחייליה. תמיד ביצע את המוטל עליו בנאמנות וביעילות, לשביעות רצונם של מפקדיו. מעולם לא נתקל בבעיות משמעת ומעולם לא שמע איש מפיו תלונה על קשיים בחיי הצבא. ברצינות האופיינית לו השקיע עצמו בעבודתו, ומילא את חובותיו יום-יום בצייתנות וברצון. מפקדו הישיר היה מרוצה ממנו מאוד והמליץ במיוחד להעלותו לדרגת סמל. גם לאחר שהועבר לשירות ביחידה עורפית סמוך לחיפה, המשיך למלא את תפקידו ביעילות ובמהימנות, כדרכו בתנאים הקשים של האימונים בשדה. בתקופה שהיה קרוב לחיי העיר, קשר אמיר קשרי ידידות עם חבריו ליחידה. הוא נהג לבקר אצל רבים מהם בבתיהם וגם הזמין אותם לבקר אצלו. את כל חופשותיו בילה בבית, בחוג המשפחה. כשנאלץ בתוקף תפקידו להיעדר מהבית זמן ארוך חסרה לו קרבתה של המשפחה האוהבת והוא התגעגע מאוד להוריו, לאחיו ולאחיותיו. בתקופת שירותו בצבא הקפיד שלא לגרום דאגות מיותרות להוריו, הרבה לכתוב הביתה וטלפן בכל הזדמנות. בתום שירותו הסדיר התקבל לשנת לימודים נוספת ב"מקוה ישראל", כדי להשתלם בטכנאות חקלאית במגמת הדרים. לאחר שסיים גם שנה זו בהצלחה מלאה הוסמך כטכנאי ומיד מצא לו עבודה בחברת "ברושר" להדרים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אמיר תחילה בקרבות הבלימה בצפון ואחרי-כן הועבר לאזור הקרבות בדרום. הוא יצא לקרב חולה, לאחר שהצטייד בתרופות הנחוצות לו ביותר. ביום שלישי, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה, במהלך הקרב סמוך למעבר הגידי. מעדויות חבריו לנשק התברר כי חברי הצוות שנותרו בחיים, לא הצליחו לחלצו מתוך הטנק הפגוע, וכיוון שהיו בשטח חשוף לאש האויב, נאלצו לסגת ולהשאיר אותו בטנק. אחרי-כן נראה הטנק נגרר על-ידי המצרים. אמיר הוכרז כנעדר ויותר מחצי שנה חיה משפחתו בתקווה, שהוא נותר בחיים ונפל בשבי בידי המצרים. לאחר ששמו לא נכלל ברשימת השבויים שהגיעה ממצרים, הוכרז כנעלם. לאחר שנמצאה גופתו וזוהתה, הובא אמיר למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.