רשף, דביר

בן רחל ויונתן. נולד ביום כ"ז בסיוון תשמ"ב (18.6.1982) בירושלים. כשהיה בן חודשיים עברה המשפחה לבית שאן, שם גדלו דביר, אחיו יוסי ודוד ואחיותיו עידנית ואמונה. דביר למד בבית-הספר היסודי 'מאיר' וסיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי 'אורט בית שאן' עם תעודת בגרות מלאה. "בחור יפה תואר שהחיוך לא מש מפניו ולא הזמר משפתותיו," סיפר אחד ממוריו, "דביר היה מכוכבי הכיתה בה למד והתחנך. תלמיד חברותי ובעל חוש הומור מיוחד. הנעים את זמנם של חבריו, שבר בהלצותיו את שעמום השיעורים היבשים והעלה חיוך לא רק על פניהם של חבריו, אלא גם על פניהם של המורים הקשוחים והרציניים ביותר." מגיל צעיר היה דביר חניך בתנועת הנוער 'בני עקיבא', ופעיל חברתית בארגון 'נוער לנוער', בו מסייעים נערים בוגרים לצעירים. תמיד שופע שמחת חיים, ולכל אדם שפגש הקדים שלום בפנים מאירות. אחד מתחביביו העיקריים היה שירה. דביר שר באופן קבוע בלהקת 'פרחי בית שאן', ובבית נהג לשיר את כל פיוטי השבת ולסחוף את בני המשפחה לשיר איתו. גם במועדוני קריוקי אהב לשיר, והנוכחים אהבו לשמוע את קולו הערב. דביר אהב ספורט ובעיקר כדורגל. היה מסור מאוד לחבריו, איתם אהב לבלות וליהנות. מאז שקיבל רשיון נהיגה היתה הנהיגה ברכב המשפחתי, תוך האזנה לשירים שאהב, לאהבתו הגדולה, כפי שהעידו עליו חבריו בספר המחזור של התיכון: "אוהב לשיר ולעשות בלגן, בחוץ מבלה את רוב הזמן, יש לו האוטו הכי יפה בבית שאן, ואת כולם הוא לוקח לסיבובים ב-TOWN". בחודש יולי 2000 התגייס דביר לצה"ל, לחיל-התותחנים. הוא שירת כלוחם וקשר, היה גאה בשירותו ותיכנן להתקדם בצבא. מפקדו, סא"ל רוני מספר: "במהלך שיחותי עם דביר למדתי להכיר בחור פיקח וחריף, אשר ידע מהם האתגרים העומדים בפניו ורצה להתקדם ולהיות לקצין… דביר היה חייל טוב, וחבר טוב אף יותר. הוא גילה חוש טבעי לנושא בו עסק והפגין מקצועיות רבה בכל תחומי העשייה של מחלקת הקשר. הוא היה אדם שמח שחייך תמיד, ונוכחותו החיובית הורגשה על-ידי כל מי שעבר לידו. ללא ספק, אחד החיילים הבולטים לטובה במחלקה בפרט, ובפלוגת המפקדה בכלל." כותבים חבריו של דביר במחלקת הקשר: "היית תמיד הכי בולט, בכל מקום שהיית הרגישו בנוכחותך. מסתכל על הכל בצורה אופטימית ומלא רוח חיים. אהבת לעבוד ולעזור לשאר חבריך במחלקה ובפלוגה, היית חבר של כולם… לא נשכח איך כל יום ראשון היית מגיע למשרד כשכולך מחייך מאוזן לאוזן, מלא בחוויות הבילוי בסוף השבוע האחרון. בתרגילים בכלל ובפעולות המחלקה תמיד היית הכי בולט, מוכן ומזומן לכל פעולה ומשימה ורואה אותה כאתגר למקצועיותך." ביום כ' באב תשס"א (9.8.2001) נפל דביר בעת מילוי תפקידו, כשהיה בשמירה ליד היישוב אבני חפץ, מדרום לטול כרם. בן תשע-עשרה היה בנופלו. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב"ט. דביר הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבית שאן. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז, כתב למשפחה: "דביר תואר כחייל פיקח, אשר הפגין מקצועיות רבה ותושייה במילוי תפקידו. מפקדיו מעידים עליו כי התאפיין ברמה אישית גבוהה וראויה לציון, והפגין מוטיבציה להתקדם בצבא. הוא היה אדם מלא שמחת חיים, אשר הרבה לחייך וניחן בחוש הומור מפותח." במלאות חצי שנה למותו של דביר נערך בבית שאן ערב לזכרו. בערב הושמעו דברי תורה, הוקרן הסרט 'חברים זוכרים את דביר' והוקראו דברי אומר וצליל מתוך הספר 'זוכרים ואוהבים' שהוציאה המשפחה לזכרו. בספר מספרים בני משפחה, חברים, מורים ומפקדים על דביר. לזכרו של דביר הוקם בבית שאן 'גן דביר', פינת חמד ובה צמחי נוי ופינת ישיבה ומנוחה.