רקוב, חנה לאה (לאקה)
בת יפה וזאב, נולדה ביום כ' בתמוז תרפ"ח (8.7.1928), למשפחת פועלים שהתגוררה בעתלית. היא סיימה לימודיה בבית-הספר היסודי שבמקום והיתה פעילה בסניף "הנוער העובד". בכובד ראש התייחסה לחובות הדור הישראלי הצעיר למולדת ולשארית הפליטה והיתה מסורה לערכי תנועת העבודה. להגיגיה ולשאיפותיה נתנה ביטוי נאה ברשימות יומנה ובחרוזים שכתבה מזמן לזמן. במאמץ גופני ורוחני סיימה כיתה אחת של בית-ספר תיכון, אחר-כך עשתה שנתיים בהכשרה בחברת נוער ארץ-ישראלי בעין חרוד, עבדה בטיפול בילדים ושאפה להשתלם בהוראה. אחרי שתי שנות הכשרתה הצטרפה להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בבית הערבה וגם שם מילאה בנאמנות את עבודתה, בעיקר בטיפול בילדים. אחרי כשנה נשלחה לירושלים לתפקידים מיוחדים מטעם הפלמ"ח. בראשית מלחמת-העצמאות המשיכה בשירותה באחד מגדודי הפלמ"ח, בליווי שיירות וכו'. כאשר נשלחה למילוי תפקיד בחיפה, ניתנה לה חופשה לעשרה ימים בבית ההורים. בדרכה חזרה לירושלים נפגעה מכדור אויב בשער הגיא ביום כ"א באדר א' תש"ח (2.3.1948). נקברה בסנהדריה בירושלים. ביום י"א באלול תשי"א (13.9.1951) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.