רצהבי, אמיתי

בן יהודה ורבקה. נולד ביום כ"ט באייר תשי"ד (1.6.1954) בתל אביב. למד בבתי הספר היסודיים 'ביל"ו' ו'מוריה' ובבית הספר התיכון 'עירוני דתי ב' שבתל אביב. ואחרי כן למד באוניברסיטת 'בר-אילן' וסיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון והתחיל בלימודי התואר השני . אמיתי היה נער מחונן וברוך כשרונות. שקדן ששאף ליסודיות בכל אשר עשה. בבית הספר הצטיין בלימודיו וזכה בציונים גבוהים מאוד. נהג להתעמק בנושאים קשים, לתהות על פשר הדברים, ללמוד אותם ולנתחם. עם זאת היה נער חברותי והתחבב מאד על חבריו, שבחרוהו, לא אחת, כנציגם בין כותלי בית הספר. הוא הקדיש זמן רב לא רק ללימודיו אלא גם לתחביביו – הספורט והאמנות. עיסוקיו ותחומי התעניינותו הרבים נמזגו בפעילותו היום יומית ובנפשו בהרמוניה מופלאה; הוא ידע לנצל כהלכה את זמנו והצליח להקדיש את הזמן הנחוץ לכל דבר, כל עיסוק – בעתו, מבלי שייפגעו עיסוקיו האחרים. באוניברסיטת בר אילן סיים את לימודי התואר הראשון בחוג לפיסיקה ולמדעי המחשב והתחיל ללמוד לקראת התואר השני. הוא היה צנוע וישר הליכות. חיפש תמיד את האמת ואהב לעזור לזולת. על אף גילו הצעיר נהג במתינות, בהתאפקות וביישוב הדעת, כאדם מבוגר בעל ניסיון וחכמת חיים. הוא מיזג באישיותו תרבות ונימוסין, חכמה והשכלה, ומעל לכול – תורה ויראת שמים. מילדות ינק את מסורת תימן והיא נתחבבה עליו בתפילה, בזמירות, במנהגים ובהליכות החיים. הוא אהב להתפלל במניין של תימנים וקריאתו בפרשת השבוע נודעה כקריאה נאה רהוטה, והכול אהבו לשמוע מפיו קריאת תורה במסורת טעמי תימן. אמיתי גויס לצה"ל, ביולי 1975. לאחר הטירונות נשלח לחיל המודיעין ושירת ביחידה במרכז הארץ. הוא היה חייל למופת וצוין לשבח על ידי מפקדיו וחבריו לעבודה. בגלל השכלתו הגבוהה הוענקה לו דרגת ממלא מקום קצין (ממ"ק). ביום כ"ג באדר א' תשל"ו (24.2.1976) נפל אמיתי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "את דמותו של אמיתי, בנכם, אפיין צירוף נדיר של צניעות, שאיפה לערכים וכישרון לעשייה. בעת שירותו ביחידה למדנו להוקיר את נועם הליכותיו, את כישוריו ואת חריצותו ואת דבקותו במשימות שהוטלו עליו". הוריו של אמיתי הקימו לזכרו ספרייה עיונית תורנית במחלקה לפיסיקה שבאוניברסיטת בר-אילן.