רפפורט, משה (מירצ’ה)
משה (מירצ'ה), בן פרידה ואריה ז"ל, נולד ביום ה' בכסלו תש"ג (14.11.1942) בבוקרשט שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. הוא למד בבית-ספר יסודי בלוד וסיים לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "מגדיאל". כשהיה משה בן שתים-עשרה שנים התייתם מאביו, ואמו נאלצה לעבוד שעות רבות כדי לפרנס את עצמה ואת בנה. משה שהיה מסור לאמו, עזר לה בכל מבוקשה והקל עליה את המלאכה הקשה. משה גויס לצה"ל באוגוסט 1960 והתנדב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס פלסים, הוצב ליחידה של חיל ההנדסה בתפקיד חבלן. כעבור זמן השתלם בקורס פקידי רישום ואפסנאים, והמשיך את שירותו הצבאי בתפקיד זה. ביחידתו נודע כחייל אחראי ונאמן לחובותיו. הוא היה חביב על חבריו ומפקדיו אהבוהו והעריכוהו. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר, הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא מדי שנה לתקופות של שירות מילואים. בשנת 1967 נשא לאישה את חברתו מרים וברבות הימים נולדו להם שני בנים – דרור וניר. משה אהב את בניו מאוד והקדיש להם שעות רבות מזמנו הפנוי. הוא החל לעבוד כפקח טיסה ב"תעופה אזרחית" והמשיך את עבודתו כמשגר מטוסים בחברת "אל על". כל ימיו היה בעל מסור ונאמן ואב אוהב, וציפה בכליון עיניים ליום שייכנס עם משפחתו לדירתם החדשה ברחובות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס משה ונשלח לחזית רמת הגולן. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "משה נפל בקרב ליד קוניטרה, בעת חילוץ כוח טנקים ישראלי, שעלה על שדה מוקשים של האויב. בעת ביצוע החילוץ נפגע הזחל"ם בו ישב משה מפגז, שנורה על ידי טנק אויב. משה נפל יחד עם ידידו זאב, וחמישה מחבריו הטובים נפצעו". מפקדו כתב למשפחה: "משה זכה להערכת חבריו ומפקדיו, כחייל מסור וכחבר וכרע נאמן. ברגעיו האחרונים, בעת פעולת החילוץ בקרב ברמת הגולן, גילה אומץ לב וגבורה מופלאים, וסייע בכך לחלץ את כוח הטנקים שלנו, שנלכד באש האויב והסתבך בשדה מוקשים". רעייתו תקים לזכרו קרן מלגות ללימודי תעופה – תחום העבודה האהוב על משה, שתפס בחייו מקום חשוב, לא רק כמקצוע אלא גם כתחביב.
