רפמן, אהוד

בן יעקב ויונה, ממייסדי קיבוץ ניר-דויד. נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ז (15.12.1946) בקיבוץ. היה תלמיד מצליח בבית-הספר היסודי והנטייה המיוחדת לציור וכשרונו לאמנות זו ואף למלאכת-מחשבת נתגלו בו עוד בגיל צעיר. במרוצת-הזמן הפכה האמנות להיות לתחביבו של אהוד. השתייך לקבוצת "עומר", היא קבוצת ילדי קבוצתו. כאשר סיים את לימודיו היסודיים המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר החינוכי של "השומר הצעיר" על שם מורדי הגיטאות – "גלבוע. אף כאן עסק בתחביבו – הציור, והשתייך לחוג-הציור במוסד. טהר-לב היה וישר-דרך ועל כך נתחבב על כל יודעיו. גם בבית-הספר התיכון הצטיין בגישתו הרצינית ללימודיו ולחברה בכלל. עליז בחייו ועליזותו זו היא שעזרה לו במילוי תפקידים ראשיים בין חברי-כיתתו ובבית-ספרו. במשך שנות-לימודיו האחרונות עבד בענף הבקר-לבשר אשר ראה כענף שלו לעתיד לבוא בקיבוץ; לענף זה הקדיש גם את עבודת-הגמר שלו במוסד החינוכי. עם גיוסו לצה"ל, בנובמבר 1965, רצה להתנדב לחיל-האויר ולקומנדו ימי. אבל אי-אלו פרטים חסרו לכושרו הגופני – והוא לא נתקבל. אך אהוד לא אמר נואש וצורף ליחידה מעולה – לסיירת "גולני". משסיים קורס מפקדי-כיתות נשלח לקורס-קצינים וכשעבר את זה נתמנה מדריך בבית- הספר למפקדי-כיתות. הוא לא סיים את שירות-החובה שלו כאשר פרצה מלחמת ששת הימים – וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ה באייר תשכ"ז (7.6.1967), יצא עם חניכיו לקרב שנערך בשכם, ובשעת-פיקודו על מחלקתו, שהשתתפה בטיהור המקום מכוחות האויב, פגע בו אחד מכדוריו והפיל אותו בו במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר לקיבוצו בניר-דויד. מפקד-יחידתו כתב להוריו במכתב- התנחומים שלו כי הוא שימש, "דוגמא ומופת לחייליו בהתנהגותו ובמסירותו לביצוע משימה". לאות הוקרה לשירותו הועלה לדרגת סגן לאחר נפלו. במלאת שנה לנפלו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בחוברת 53" מהם" בהוצאת הקיבוץ הארצי לזכרו חבריו שנפלו במערכה, הובאו תולדותיו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.