רפיקו, שמעון

בן חיה ואהרן, נולד ביום ל' בסיוון תרע"ה (12.6.1915) בעיר יסבן בליטה, שהשתייכה לרוסיה הצארית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפכה ליטה לרפובליקה עצמאית, ושמעון למד בבית-ספר יסודי ותיכון בעירו. בשנת 1930 הוא החל ללמוד בבית-המדרש הגבוה לרבנים "כנסת ישראל", ובשנת 1940 הוסמך כרב. לאחר מלחמת העולם השנייה, הגיע שמעון לגרמניה וכיהן כרב בקהילות איטטיסלין ובד-וריסהופן. בשנת 1949 הגיע הרב שמעון רפיקו לישראל, וכיהן כמנהל רוחני של ישיבת "תורת משה" וכמורה בבית-הספר "אוהל-יעקב" – שניהם בתל-אביב. שמעון התגייס לצה"ל בסוף חודש אוגוסט 1953, וכיהן כרב צבאי בשירות קבע. הוא שירת בבסיסים שונים של הרבנות הצבאית, היה הרב הצבאי במפקדת העיר תל-אביב, הרב הצבאי של פיקוד המרכז, ראש מחלקת כשרות ושבת ברבנות הצבאית הראשית ואף שימש זמן מה כממלא-מקום הרב הראשי לצה"ל. בד-בבד עם ההתקדמות בתפקידיו, הוא אף קודם בדרגה והגיע לדרגת אלוף-משנה. מפקדיו העריכוהו מאוד, ולא חסכו ממנו דברי שבח והלל: "רב צבאי למופת, אישיות מעוררת כבוד, אדם יקר;" "בעל ידע הלכתי מקיף ומעמיק. איש מקצוע ובעל ניסיון ברבנות, בעל כושר לא רגיל בהרצאת דברים, במיוחד מצטיין בהלכה ובהטפה דתית, מצליח לרכז המקשיבים ותורם רבות במקצועו;" "רב שהוכיח את יעילותו ביחידות ובמפקדות;" "אחראי ומסור מאוד למשימותיו תוך דביקות והתמדה, מסייע ביעילות רבה לפתרון הבעיות הקשורות בתפקידו". ביום כ"ג בסיוון תש"ם (7.6.1980), נפטר אל"מ הרב שמעון רפיקו ממחלתו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי בנחלת יצחק. הוא השאיר אחריו אשה ובת. הרב הצבאי הראשי לצה"ל כתב במכתב התנחומים למשפחה האבלה: "בצער גדול ובכאב עמוק כותב אני… על הסתלקותו של כבוד הרב הגאון אלוף-משנה שמעון רפיקו זצ"ל, אחד המצוין מראשיה של הרבנות הצבאית הראשית וממייסדיה הראשונים. שנים רבות עשה הרב רפיקו להחדרת מסורת ישראל, האדרת התורה והשלטת ההלכה בצבא הגנה לישראל. קשה לתאר את תכונותיו המופלאות ואין מלים ההולמות לבטא את גודל האבידה… אין אחד בין חיילי צה"ל ומפקדיו שלא רכש כבוד, חיבה והוקרה לרב הדגול זצ"ל".