רפופורט, פיטר (פנחס)
בן סבינה ומירון. נולד ביום כ"ז בחשוון תשל"א (26.11.1970) בקייב, בירת אוקראינה. בהיותו בן שנתיים וחצי עלה עם משפחתו לארץ. האב, מהנדס בניין במקצועו, בחר להשתקע בבאר-שבע, שנמצאה באותה עת בתנופת בנייה מואצת. פיטר נקלט היטב בגן-הילדים השכונתי ובמהרה הפך לצבר לכל דבר. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'מעיין' והמשיכם במגמה הריאלית בתיכון המקיף ג' בבאר שבע. המקצוע האהוב עליו ביותר היה פיסיקה. בשנים אלה התגבש אופיו של פיטר כנער סקרן, שובב ומלא שמחת חיים. תחביבו העיקרי באותה עת היה הקליעה. האימונים בקליעה ועצם היותו צלף מלידה הפכו אותו לקלע מעולה. באמצעות טיולים חקר את העולם המופלא, עולם הטבע. הוא טייל בטבע המדברי, מלווה בכלבו האהוב. הוא טיפח את אהבתו הראשונה למכונית 'האלפא סוד' האדומה. פיטר היה פעיל במועדון המוטורי הישראלי ואף עזר למועדון בארגון מירוצי מכוניות. עד-מהרה הפך למומחה בנושא. חבריו ומכריו הרבים היו 'עולים אליו לרגל' בכל עניין הקשור לנהיגה ובטיפול במכונית. הרפתקן ושאפתן היה, בעל רצון להשתחרר ממוסכמות ולהיות חופשי, אדם 'פרוע' (במובן הטוב של המלה), שאינו פוחד משום דבר. חכם, יפה וחייכן. הוא האמין בחיים ומשמעותם וכל מה שהם טומנים בחובם. אדם מיוחד ללא ספק. פיטר היה מנהיג והכול היה צריך להתנהל כפי שרצה. תמיד היה לו מבט חי וקורן. בשלהי יולי 1990 גויס פיטר לשירות חובה בצה"ל. הוא התנדב לחטיבת הצנחנים, עבר את מסלול הכשרת הלוחם בהצלחה ובמהלכו סיים את קורס הצניחה והוסמך כבוגר קורס צלפים. בסיום המסלול הצטרף לפלוגת החוד בגדוד. במסגרת הפלוגה ביצע תעסוקה מבצעית בגזרת שכם, שבמהלכה נפגע בראשו. בעקשנותו, הצליח להחלים מהפגיעה והצטרף במהרה אל חבריו. מפקדיו העידו עליו כי היה חייל מצטיין ומסור, אחראי ואהוב על כולם. חייל מקצועי, צלף מעולה, סקרן וחקרן. הוא שלט היטב במכונאות בתחום התיאורטי והמעשי. פיטר היה אנרגטי, אהב את החיים וניצל כל רגע פנוי. היה חשוב לו להוכיח לעצמו ולסביבתו שהוא יוכל להיות לוחם מעולה וכזה היה. ביום כ"ב בניסן תשנ"ג (13.4.1993) נפל פיטר בקרב בלבנון. הוא נפגע ונהרג בעת שנע בסיור רגלי באזור הכפר קנטרה והכוח שאיתו נע עלה על מטען ממולכד. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, ואח – אלכס. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו. פיטר הועלה לדרגת סמ"ר לאחר מותו. קטע מתוך מכתב תנחומים למשפחה השכולה אשר כתב מפקד היחידה: "פיטר בלט במקצועיותו כלוחם וביכולת הקליעה הגבוהה שהשיג. בתעסוקה המבצעית בזרעית הרביתי לפוגשו במגדל התצפית. הוא שלט באופן מוחלט בשטח והפגין בקיאות במתרחש בגזרת אחריותו. בתעסוקה המבצעית הנוכחית מונה על-ידי חבריו אחראי על שיבוץ החיילים למשמרות, תפקיד אשר מחייב יכולת ארגון גבוהה ויושר אישי. למרות היותו תצפיתן במוצב, התנדב לצאת לסיור הרגלי. הוא צעד בגאווה בחוליה המובילה לצדו של מפקד הפלוגה. הוא צעד ראשון, ולא שב". שר הביטחון שלח איגרת למשפחה בה הביע את תנחומיו. הרמטכ"ל העביר את תנחומיו למשפחה האבלה. בבית-הספר שבו למד הנציחו את שמו ב'ספריית ההנצחה'. משפחתו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו. קטע מתוך דברים שנכתבו בחוברת הזיכרון על ידי אחד מחבריו: "הכבוד הגדול ביותר, שאפשר להעניק לחברינו היקרים שרוחם מהלכת מעלינו, הוא לעמוד ענווים מולם ולומר שקולם הביישני המוקיע באילמותו נשמע היטב מקצה הארץ עד קצה, שנשתדל בכל יכולתנו לבנות מעל לשורשים שהם תקעו במו גופם באדמה הקשה, עץ יפה, בית נאה, חברה יפה ככל האפשר".
