רפופורט, בצלאל (צליק)
בן מינה ומרדכי, נולד ביום כ"ח באב תר"ץ (22.8.1930) בכפר סבא. בהיותו בן שנה עברו הוריו למושב חירות שבגוש תל מונד והתיישבו שם. בצלאל סיים 9 כיתות בית-ספר, התחנך על ערכי תנועת העבודה ומגיל רך התבלט ביושרו ובנכונותו לבוא לעזרת הזולת. אחרי שהתחיל ללמוד בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל, חלה בדלקת אוזניים, נותח ונאלץ לחזור הביתה. כעבור שנה נאלץ שוב להפסיק את לימודיו בגלל ניתוח שני. בינתיים עברה המשפחה לנתניה ושם התחיל ללמוד מסגרות, אך בעבודה ובחיים בעיר לא מצא סיפוק, ואם כי ניסיונו הוכיח לו שהחקלאות אינה יפה לבריאותו יצא עוד בטרם מלאו לו 16 שנה להכשרה חקלאית-ימית בנווה ים שליד עתלית. הוא התמסר לארגון הקבוצה, השתלם בענפי החקלאות, אסף ספרים מקצועיים מהבית ולקחם איתו לתועלת לו ולחבריו. בצלאל מצא סיפוק רב בחקלאות והיה מאושר בעבודתו במשק. ושוב הפריע הפגם בבריאותו ונאלץ לעבוד בעבודות קלות יותר. בשנת 1947 הצטרף עם כל ההכשרה לפלמ"ח. כשהתחילה מלחמת-העצמאות נטל על עצמו את ניהול ההכשרה והשתתף בפעולותיה בנווה ים, בחיפה, בטנטורה ובגבעת אולגה. פעמים אחדות נאלץ לבוא הביתה להבראה, ולא סיפר דבר אל מעשיו, אך בכל פעם עזב את הבית לפני החלמתו, כי הצרכים הרבים של ההכשרה והצורך בפעולה מזורזת לעזרת החברים לא נתנו לו מנוח. תמיד הרגיש צורך להיחלץ לכל פעולה בין הראשונים ולהיסוג ממנה בין האחרונים. במהלך השירות הועבר לחיל-הים ושירת בפלוגת הנחיתה. בליל 17-18 ביולי 1948 נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה, שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הובא למנוחת-עולמים עם עוד כמה מחבריו בבית- הקברות בנחלת יצחק.
