רפאלוביץ, אליעזר (זיה)

בן חנה וראובן, נולד ביום כ"ט בכסלו תרפ"ב (30.12.1921) בעיר ויטבסק, רוסיה, להורים ציונים, שביתם היה מרכז התנועה הציונית בעירם. בהיותו כבן ארבע עלו הוריו לארץ בשנת 1925 והתיישבו בפתח תקווה. שם סיים את בית-הספר היסודי. אליעזר היה חבר "הנוער העובד" ופעיל ב"הגנה". בימים עבד ואת הערבים הקדיש ללימודים ואימונים. בתקופת מאורעות-הדמים תרצ"ו- תרצ"ט, היה בקבוצת הקשרים. אחר-כך התגייס למשטרת היישובים העבריים ואת רוב זמנו שם הקדיש ל"הגנה". לפי צו המוסדות התגייס לצבא הבריטי. בשנת 1944 צורף לבריגדה היהודית ולחם בחזית איטליה. אליעזר ניצל בדרך נס כשנפגע מקלעו בשעת קרב. הוא ויתר על חופשתו ועבר את כל אירופה ומשימתו הגשת עזרה לפליטים היהודיים וסיוע להעפלה. מששוחרר חזר לעבודתו ב"הגנה" ועסק בהדרכה ובאימון מפקדים. במלחמת-העצמאות, בחודש מאי 1948, התגייס ושירת בחטיבה 7. על אף הדרישות להשאירו במקום על-מנת שימשיך בהדרכת מפקדים. היה אדם טוב-לב, שקדן, רציני וצנוע בהליכותיו. מעולם לא חשב שמגיעים לו דברי שבח והוקרה על הצטיינותו. חייו היו קודש לעבודה ולהגנה. הוא חינך מאות מפקדים ל"הגנה" וביניהם כאלה שמילאו אחר-כך תפקידים אחראיים בצבא הגנה לישראל. עם תקומת המדינה אמר: "מי שחירף נפשו למות פעמים רבות – גם הוא חייב לשוב ולהילחם". השתתף עם מחלקתו במבצע "בן-נון ב'", ההתקפה השנייה על מערך הלגיון בלטרון, במגמה לפרוץ את הדרך לירושלים. היה בכוח שפרץ לחצר משטרת לטרון, אך נתקל באש כבדה, ספג נפגעים ונאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.