רנטוביץ, זאב

בן בת-שבע ואברהם, נולד ביום י"ז בסיוון תרפ"ט (25.6.1929) בעיר קישינוב, בסרביה, שהשתייכה אז לרומניה. בשנת 1935, בהיותו בן 6, עלה לארץ עם משפחתו. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד בבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב ונתחנך בקן "השומר הצעיר" בתל-אביב לקראת חיי חקלאות בקיבוץ. בבית- הספר התיכון נתגלתה בו נטייה ברורה ללימודים הומניים, בייחוד להיסטוריה. אהב להפליג בוויכוח, ומעולם לא הודה בסברה, שלא היה תופסה בשכלו וקולטה בלבבו. אחרי-כן עבד בחברת-החשמל בתל-אביב, ובשעות הפנאי היה מדריך בקן "השומר הצעיר". בחודש אפריל 1948 – והוא בכיתה השמינית של בית-הספר התיכון – הצטרף לגדנ"ע. בהיותו בנגבה, בהכשרה מגויסת, הצטרף לאחד מגדודי הפלמ"ח. היה עלם עליז וסוער, חריף-שכל, שלבו פתוח לכל רעיון אמת. על מחשבה שהיה דוגל בה, נלחם במסירות קנאית, וכך לא ידע פשרה בעניין מאבק היישוב לעצמאות. בשעת קבלת-פנים לילדי טהרן אמר: "כדי שלא יחזור על עמנו אסון אירופה עלינו ליצור כאן מדינה עברית, כדי שנשב בביטחון על אדמתנו, בין אומות העולם". בתקופת מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בחטיבת הנגב. עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה השתתף עם יחידתו בהתקפה על משטרת עיראק-סואידן. בקרב זה נפצע, נשלח לבית-החולים הצבאי ברוחמה ומת כעבור שלושה ימים, ביום ו' בתמוז תש"ח (12.7.1948). נקבר ברוחמה. ביום כ"ט באייר תש"י (16.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.