רמי, יחיאל

יחיאל (חיליק), בנם-בכורם של עליזה ואברהם, נולד ביום י"א בכסלו תשי"ב (10.12.1951) בתל-אביב. הוא היה ילד נוח לבריות, תלמיד טוב וקשוב להוריו ולמוריו. לאחר שלמד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי "מקוה-ישראל". השילוב של עבודה ולימודים כאילו הותאם במיוחד לאופיו של חיליק, ובשניהם מצא סיפוק רב. בבית-הספר היה אהוב על תלמידים ועל מורים כאחד, שכן היה מאלה המתחבבים במהרה על הכל. הוא ניחן במרץ רב ובנכונות לעשות ולפעול ותמיד לקח לעצמו תפקידים שתלמידים אחרים לא ששו לעשותם. למרות מחלת הקצרת שפקדה אותו בילדותו גדל חיליק והיה לנער חסון וגבוה, וספורטאי מעולה. הוא אהב לרוץ ומאביו, שהיה איש-ים ותיק, ירש את האהבה לים. הוא הרבה לשחות והיה צוללן, וזמן-מה לפני גיוסו אף עבד על ספינת דיג. מנעוריו אהב את הטבע והרבה לצאת לטיולים ברחבי הארץ ברגל וברכב. יחיאל גויס לצה"ל במחצית מאי 1970. חלומו הגדול היה להצטרף לקומנדו הימי, אך בשל פגם בבריאותו נפסל והוצב לחיל האוויר. הוא שירת כמפעיל ציוד אלקטרוני מוטס, ורוב זמנו עשה ביחידות מרוחקות. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא ביצע את תפקידו בצורה יוצאת מהכלל ובהגיע זמנו להשתחרר ציינו מפקדיו בתעודת השחרור, כי התנהגותו בעת השירות הייתה טובה מאוד וכי היה "חייל טוב מאוד, ביצע את תפקידו באחריות ובמסירות לשביעות רצון מפקדיו". במחצית מאי 1973 שוחרר חיליק מהשירות הסדיר וחזר לאהבתו הישנה – הים, ושירת כימאי על ספינת הדיג "דורית". במלחמת יום-הכיפורים גויס לתקופה של כחמישה חודשים ותרם בדרכו הצנועה והשקטה להישגי יחידתו במלחמה נגד המצרים והסורים. בחודש אפריל 1974 נקרא שוב לשירות מילואים פעיל. ביום כ"ז בניסן תשל"ד (19.4.1974), כאשר שב משליחות מבצעית ברמת-הגולן, נפל סמל יחיאל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי באשדוד. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יחיאל ז"ל היה אהוב על כל חיילי היחידה, היה חייל למופת, אשר מילא בנאמנות ובמסירות את כל תפקידיו". להנצחת זכרו תרמו בני משפחתו תשמישי קדושה לבית הכנסת לעדת תימן באשדוד; שמו מוזכר בחוברת "אלה הבנים", שפורסמה לזכר בני אשדוד שנפלו במערכות ישראל.