רמון, יעקב-שמואל

יעקב-שמואל, בן רות ומשה, נולד ביום ד' בטבת תשי"ד (10.12.1953) בסיאטל שבארצות-הברית. הוא למד שם בבית-הספר הממשלתי "מרסר" ובחדר, בבית-הספר היהודי-קונסרבטיבי. יעקב אהב ספורט ובמיוחד אהב סקי, היה שחקן שחמט מעולה וחלם להיות רופא, כדוגמת אביו. בשעות הפנאי ניגן בקלרנית ובסקסופון, וכשהתבגר התמחה כמתופף והקים להקה. בשנת תשכ"ח עלתה המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בירושלים. יעקב נכנס ללמוד בבית-הספר התיכון "בויאר", ואף כי סבל לא מעט קשיי שפה והתאקלמות, הצליח לעבור את בחינות הבגרות בעברית. בתקופת לימודיו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", שם גם הכיר את חברתו שמחונה. יעקב גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1971, וכחבר גרעין "כינר" הוצב לנח"ל המוצנח. במסגרת שירותו עבר קורס חובשים קרביים וקורס צניחה. לאחר שסיים את קורס החובשים בהצטיינות, החליט שברבות הימים ילמד רפואה, אך את שאיפתו זו לא הצליח להגשים. סיפרו עליו חבריו לגרעין: "בגרעין היינו כולנו צברים מחוספסים. יעקב, עם חולצתו המרושלת ומכנסי הג'ינס, ניכר בשונותו. קראנו לו ג'ייקוב. לאחר תקופת היכרות קצרה גילינו שמאחורי ההופעה החיצונית האמריקית, מסתתר בחור כלבבנו. תמיד היו לו רעיונות השתוללות: נסיעה בג'יפ בלילה חשוך וגשום, רחצה לילית בבריכה, הפרעת מנוחת השכנים ועוד כהנה וכהנה. הייתה לו התלהבות שסחפה את כולם, וקשה היה לסרב להצעות המטורפות שלו. כמעט שלא ניתן למנות את אהבותיו של ג'ייקוב. אהבתו הגדולה הייתה כמובן שמחונה – חברתו שממנה לא נפרד אף לרגע. האהבה האחרת הייתה הביולוגיה. הוא נהג לאסוף צמחים ולהגדירם לפי משפחותיהם. אהבה נוספת הייתה החובשות והרפואה, אך האהבה הגדולה שבכולן הייתה… השוקולד. ורד, האקונומית, רדפה אותו כי נהג 'להחרים' קופסאות פח של שוקולד ולזוללן להנאתו. לעומת הסבל שגרם לנו בענייני השוקולד, נהנינו כולנו מאהבתו למוסיקה. הוא לא התעצל והביא מהבית פטיפון ותקליטים, ובערבים היינו מאזינים לצלילים. שמחת החיים של ג'ייקוב ניכרה בכל פועלו. תמיד היה עליז ומאושר. כל דבר שעשה, עשה בהתלהבות מקודשת. כאשר החליט ללמוד רפואה, החל לקרוא ספרים עבי כרס בנושא. לחברתו האהובה היה נאמן בכל נימי נפשו. בעצם, הוא אהב את הכל ואת כולם. גם אנחנו אהבנו אותו". במלחמת יום-הכיפורים שירת יעקב כחובש קרבי ברמת הגולן. בקרב הקשה על תל סאקי, שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יעקב היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו". חברי גרעין "כינר" הוציאו לאור חוברת לזכרו, שבה רשמו מדבריהם, מזכרונותיהם וממכתביו.