בן טוניה ואליעזר וולפרמן. נולד ביום י"ט בסיוון תשי"ד (20.6.1954) בשכונת רמת חן שברמת גן. בילדותו היה בעל אופי שקט ורגוע, אהב לשחק עם חבריו בשכונה אך גם ידע ליהנות ממשחקיו בבית שעסק בהם שעות רבות. לאילן אח בכור, גדי, המבוגר ממנו בשלוש שנים. בן שש עלה אילן לכיתה א' בבית-הספר העממי ברמת חן. בשנת 1962, עקב החלפת מקום עבודתו של האב, עברה המשפחה לגור בבאר שבע ואילן המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "בארי". הוא היה תלמיד טוב וחברותי וזכה ליחסים מצוינים גם עם המורים. את לימודיו התיכוניים השלים בבית-הספר התיכון "מקיף ג' " בבאר שבע וגם כאן נחשב לתלמיד טוב, מוקף חברים אוהבים. אילן הצטיין במקצועות הראליים ועם סיום לימודיו עמדו בפניו שתי אפשרויות: המשך לימודים בעתודה האקדמית או קורס טיס בחיל האוויר. אילן בחר באפשרות השנייה ופצח בקריירה מפוארת, רבת אתגרים והישגים. בראשית חודש אוגוסט 1972 התגייס אילן לחיל האוויר והחל בקורס טיס מס' 73. לאחר שמונה חודשים בקורס נאלץ לעזוב עקב בעיה בריאותית. באותה עת התחוללה מלחמת יום כיפור ואילן שירת ביחידת לוחמה אלקטרונית ב"אום חשיבה" שבסיני. לאחר המלחמה הוא חזר לקורס טיס מס' 75. כבר אז סומן כמי שנועד לגדולות ולאחר שלוש שנים סיים את הקורס כטייס קרב וכחניך מצטיין. באוגוסט 1974 החל את שירות הקבע וצבר שעות טיסה רבות על מטוסי סקייהוק ומיראז' . בינואר 1980 התחיל הסבה קרקעית למטוסי F-16 בארץ. באפריל נסע אילן ליוטה שבארצות-הברית להסבה בבסיס "היל" כחלק ממשלחת של 12 טייסים שהופקדו על הקמת מערך ה"נץ". באוגוסט 1980 אילן שירת בטייסת 117 כקצין נווט של הטייסת והוא בן 26. בשנת 1981 נבחר כאחד משמונת הטייסים שיצאו למשימת התקיפה הנועזת של הכור הגרעיני בבגדד, עיראק. אילן התנדב לטוס במטוס השמיני והאחרון למרות הסיכון הרב במיקום זה, משימה זו הוכתרה בהצלחה והאדירה את עוצמתה של מדינת ישראל ואת יכולת ההרתעה שלה. בין השנים 1981-1983 היה בין מקימי טייסת 253 טייסת ה-F-16 הראשונה בבסיס רמון החדש. בשנת 1983 נטל אילן פסק זמן מתפקידיו הקרביים ופנה לארבע שנות לימודים באוניברסיטת תל-אביב שבסיומן קיבל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. בשנת 1988 עם חזרתו לחיל האוויר התמנה לסגן מפקד טייסת פאנטום, ובהמשך מונה למפקד טייסת 117 בבסיס רמת דוד. בתקופה זו התנהלה מלחמת המפרץ והטייסת היתה ערוכה ומוכנה להצטרף למלחמה. בשנת 1992 עבר לתפקיד מטה ושימש כראש מחלקת מטוסים באמל"ח (מחלקת אמצעי לחימה). בשנת 1994 קודם אילן לדרגת אלוף-משנה והתמנה לראש אמל"ח, תפקיד שבו כיהן כשלוש שנים. במהלך לימודיו נישא אילן לרונה, ולזוג נולדו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת: בנם הבכור אסף נולד ב-10.2.1988, טל נולד ב-7.4.1990, יפתח נולד ב-25.6.1993 והבת הצעירה נועה נולדה ב-27.5.1997. לאחר סיום תפקידו כמפקד יחידת האמל"ח בא מפנה גדול בחייו של אילן כשנבחר לאסטרונאוט הראשון של מדינת ישראל. בשנת 1998 יצא עם רעייתו וארבעת ילדיו ליוסטון, טקסס, ארצות-הברית, שם התחיל את אימוניו בסוכנות החלל האמריקנית "נאס"א" לקראת הטיסה לחלל. ביום 16 בינואר 2003, בשעה 17:39 (שעון ישראל), המריאה המעבורת "קולומביה" ממרכז החלל על-שם קנדי בפלורידה למשך שישה-עשר ימים במסגרת משימה 107-STS. יחד עם חבריו לצוות, כולם חברים בנפש, ביצע אילן, מומחה המטען במעבורת, כ-80 ניסויים מדעיים. תוצאות הניסויים נחקרות והובילו למסקנות מרחיקות לכת בתחומים שונים. אילן לקח עמו לחלל חפצים שונים בעלי משמעות סמלית למדינת ישראל ולחברה הישראלית. במהלך הטיסה פנה בשידור חי מהחלל אל אזרחי ישראל וליהודי העולם ותיאר את הסמליות שבלקיחת ספר תורה עמו לטיסה, כסמל לתקומת העם היהודי מאפר השואה אל זוהר החלל. בין היתר אמר אילן: "אין מקום טוב יותר להביע בו את אחדות בני האדם בעולם מאשר בחלל. כולנו בני אדם ואני מאמין שרובנו, אולי כמעט כולנו, בני אדם טובים…". אלוף-משנה אילן רמון נפל בעת מילוי תפקידו בהיותו בשליחות לאומית וכלל-אנושית לחלל. ביום כ"ט בשבט תשס"ג (1.2.2003), זמן קצר לפני הנחיתה המתוכננת, 70 קילומטר מעל שמי מדינת טקסס ובמהירות של כ-20 אלף קילומטר לשעה, ניתק הקשר עם ה"קולומביה". בתוך זמן קצר התבררו ממדי האסון: המעבורת התפרקה עם כניסתה לאטמוספירה וכל שבעת אנשי הצוות נספו. שרידי מעבורת ה"קולומביה" התפזרו על שטח נרחב של מספר מדינות בארצות-הברית. ביום ה-10.2.2003 גופתו של אילן הובאה לארץ, וטקס הפרדה ממנו נערך בבסיס חיל האוויר בן גוריון. למחרת, ביום 11.2.2003, הובא אילן למנוחת עולמים בבית-העלמין בנהלל. חייו של אילן נקטעו בהיותו בן ארבעים ושמונה, עם תכניות רבות לעתיד, ובהשאירו אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים ואח. על קברו, לצד סמל צה"ל וסמל ה"קולומביה", נחקקה הכותרת "האסטרונאוט הישראלי הראשון" ומתחתיה המילים 'התשמע קולי באשר הנך…' רונה". כלי התקשורת דיווחו בהרחבה על האסון, ושידרו כתבות וריאיונות שנערכו עם אילן במהלך האימונים שעבר ולפני הטיסה לחלל. פעולות אין-ספור נעשו לזכרו ולהנצחתו; סרטים רבים המתעדים את חייו והמאירים את דמותו הוקרנו בטלוויזיה, בטקסים ובאירועים, והציגו את פועלו מתקופת חיל האוויר ועד להמראה לחלל. עיקר הנצחתו מתמקדמת בחינוך הנוער למצויינות ערכים ותרומה לקהילה, אילן הפך לדמות מופת לחיקוי ולהזדהות בקרב בני הנוער, כשהוא מייצג את "הישראלי היפה" המצוי בכולנו. 8 בתי ספר קרואים על שמו וכל אחד מהם עוסק בנושא אחר הקשור לחלל ולדמותו של אילן. ב-14 בתי ספר נפתחו מועדוני חלל לתלמידים מצטיינים על שם אילן. 1,250 מלגות מוענקות כל שנה לתלמידים וסטודנטים. פעילויות ותחרויות שונות בשיתוף עם משרד החינוך מתקיימות כל שנה במסגרת תוכנית הלימודים. ב-3.2.2003 הוענק לאילן האות היוקרתי ביותר מטעם ארה"ב – The Congressional Space Medal of Honor, אותו זכו לקבל רק 17 אנשים העוסקים בחלל. ב-17.5.2003 אוניברסיטת תל-אביב העניקה לאילן את מדליית "וייס" היוקרתית על שיתוף פעולה אקדמי בינלאומי. ביולי 2003 הוענק לאילן אות הערכה מטעם הרמט"כל משה יעלון: "על האופן שבו ייצג את מדינת ישראל ואת צה"ל תוך הפגנת אהבה ונאמנות עד אין קץ למורשתו ולעמו. אל"מ אילן רמון ייזכר כקצין מצטיין, כאיש מופת פורץ דרך ובן משפחה נאמן לעמו ולארצו." ב-27.1.2004 ניתן לאילן פרס בגין המוענק כאות הוקרה לתרומה או הישג למען העם היהודי. "התנהלותו כאדם צנוע, יהודי גאה ולוחם אוויר ישראלי הביאה לקידוש שם שמים וישראל בעולם כולו". ב-4.2.2004 רשות הדואר הנפיקה את בול "האסטרונאוט הראשון", ומדליה ממלכתית "אילן רמון ומעבורת הקולומביה" הונפקה על-ידי החברה הלאומית למדליות. ב-18.3.2004 אוניברסיטת בן גוריון העניקה לאילן אות מפעל חיים – "הוקרה לבן הנגב שהמריא אל מעבר לאופק… וזכה לתהילת עולם". ב-1.2.2005 נעשתה הנצחה ממלכתית בקרני רמון שבמכתש רמון. שבע גבעות בזלת נקראו על שמות חברי צוות הקולומביה. ב-19.11.2006 הוענק לאילן אות המופת לטיסה על 29 שנות טיסה פעילה מטעם מפקד חיל האוויר אליעזר שקדי. מדי שנה נערך כנס החלל הבינלאומי על-שם אילן רמון בבית חיל האוויר בהרצליה. בשבוע שקודם למועד האזכרה השנתית המתקיימת ב-1 בפברואר, מבקרים בארץ אסטרונאוטים ומדענים העוסקים בחלל ולוקחים חלק פעיל בכנס ובפעילויות שונות המתקיימות בארץ. הכנס מתקיים בחסות משרד המדע, מכון פישר ומשפחת רמון. מטרתו של הכנס לקדם את נושא החלל בישראל בתחומים שונים כמו: שיתופי פעולה בין סוכנויות החלל השונות בעולם, בתחום החינוך ובתחום הצבאי. כנס זה הפך למסורת מאז אסון הקולומביה וזוכה לתהודה בכל הארץ.
