רמדן, יהודה

בן נצרה ויוסף, נולד בשנת תרפ"ד (1924) בחרז מנכה שבתימן. כשמלאו לו שנתיים וחצי הכניס אותו אביו לחדר ללמוד תורה. הילד הקטן נתגלה כבעל תפישה מהירה וזיכרון מעולה. כשהיה בן שבע נתייתם מאביו ובמשך שנים מיאן להשלים עם העובדה כי אביו איננו, וכל אותה עת הקדיש את זמנו לעזרת אלמנות ויתומים ולחיי הקהילה. בהיותו בר-מצווה נדר נדר לעלות ל"ארץ הקודש" כדי "לבנות את הריסותיה". אימו החליטה כי נער מוכשר כמותו חייב להיות "מורי" ולכן דאגה לכך שימשיך בלימודי הקודש, אולם מחשבותיו של יהודה וכל מעייניו היו נתונים לרעיון של עזיבת הגולה ועלייה לארץ-ישראל. כדי להרחיקו מרעיון העלייה שידכה לו אימו אישה בהיותו בן שבע-עשרה, ואומנם נשא לו לאישה את זוהרה. בשנת תש"ג (1943) הגיעו שליחי העלייה של הסוכנות היהודית לתימן והביאו עימם את רעיון העלייה לארץ-ישראל. יהודה החליט מיד כי חלומו עומד להתגשם, אולם אישתו לא ששה לקראת העלייה לארץ ויהודה השאיר אותה מאחוריו והגיע לארץ בשנת תש"ה (1945). בעזרת הסוכנות היהודית קיבל דיור בבית-העולים ברעננה, החל לעבוד בפרדס והיה מאושר על כי הוא עוזר לבנות את ארץ-ישראל. במכתבים הדו-שנתיים ששיגר למשפחתו בגולה הפציר בהם לבוא ולהשתתף בבניין הארץ, וסיפר להם שנוסף לעבודתו הוא גם לומד ומתאמן להפעיל כלי נשק שונים. במכתביו אף הבטיח להם כי ימצאו בית לגור בו עם בואם לארץ. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לכוחות הלוחמים ושירת בחטיבת "קריתי". בקרב באזור בית-נבאללה, במסגרת מבצע "דני", שנועד להרחיק את איום כוחות הלגיון על אזור תל-אביב, הוטל על פלוגתו של יהודה לתפוס בלילה עמדה בקו הקדמי. הפלוגה תעתה בדרך ובהאיר היום מצאו עצמם בשטח האויב הירדני, נתונים לאש מקלעים ותותחים. יהודה לא הצליח למצוא מחסה ולהסתנן חזרה לקווים שלנו. הוא נפל בקרב ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). גופתו נמצאה למחרת היום עם התקפת-הנגד של צה"ל, והוא הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. השאיר אם ואישה, שתי אחיות ושני אחים. כל משפחתו עלתה לארץ-ישראל לאחר נפילתו של יהודה בקרב. שמו הונצח בספר: "ואני זוכר אותם אחד אחד", על חללי רעננה.