רם, חיים (חיימקה)

בן סלי ופיביש גרינברג. נולד ביום א' באב תשי"ז (29.7.1957) בכפר סבא – מושב נוה ירק. חיים החל ללמוד בבית-הספר הממלכתי "אהרונוביץ" בכפר מל"ל, והמשיך בבית-הספר התיכון על-שם עמי אסף ב"בית-ברל". הוא אהב מאוד לקרוא ספרים, ובאותה להיטות התמסר להאזנה למוסיקת פופ מתקדם. חיים היה פעיל מאוד בשטח הספורט – בעיקר בכדורגל. עם כל זאת, הוא מצא תמיד זמן להושיט יד עוזרת להוריו בעבודתם הקשה במשק החקלאי. חיים גויס לצה"ל בתחילת מאי 1975, והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות הוא עבר קורס צניחה, קורס מ"כים חי"ר, והועלה לדרגת סמל-ראשון. חיים עבר עם חייליו את כל המסלול המפרך של יחידת צנחנים מהקו הראשון, ואף השתתף במבצע ליטאני. הוא מילא את המוטל עליו היטב ובהגיע זמנו להשתחרר מהשירות הסדיר נרשמה התנהגותו בתעודת השחרור כמעולה, וההערכה הייתה: "לוחם ומפקד מעולה, בעל כושר מנהיגות יוצא מן הכלל. יכולת ללמד ולעבוד עם אנשים ביסודיות ובהתמדה". בסוף מאי 1978, שוחרר סמל-ראשון חיים מהשירות הסדיר. לאחר שחרורו הוא החל לעבוד כאיש ביטחון בנמל התעופה בן-גוריון. והתמיד בעבודתו עד יום מותו. בנובמבר 1980 נשא חיים אישה והזוג קבע את משכנו בפתח-תקוה. באפריל 1982 שבו בני הזוג מאירופה, לאחר שהגשים חיים חלום ישן שלו. כאוהד כדורגל מושבע, הוא חזה במשחק הליגה האנגלית. בשירות המילואים שלו המשיך חיים לשרת ביחידת צנחנים. הוא היה אהוב מאוד על חבריו בעבודה ועל חבריו לשירות הצבאי. אף שהיה מופנם ושקט, הוא ידע ליצור קשרי חיבה ושיתוף פעולה עם הסובבים אותו. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נקראו חיימקה וחבריו אל הדגל. ביום כ"ג בסיוון תשמ"ב (14.6.1982), נפל סמל-ראשון חיים בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. חיים השאיר אחריו אשה ובן, הורים, שני אחים ואחות. מפקדו הישיר תיאר את התרשמותו מימי הלחימה של חיים במלים אלו: "הוא היה מפקד לדוגמה, שקט ורגוע אך לא אדיש. ביצע כל פקודה באופן הטוב ביותר". במכתב התנחומים, ששלח שר הביטחון למשפחה נאמר: "חיים היה לוחם ומפקד למופת. שימש דוגמה אישית לפקודיו. היה בעל כושר מנהיגות, יושר והגינות". ואילו מפקד יחידתו כתב: "חיים היה ממפקדינו הטובים ביותר. תמיד הלך בראש והוביל את חייליו לקרב בשקט האופייני לו… אבד לנו לוחם ומפקד למופת, אשר נתן דוגמה אישית נפלאה לפקודיו".