רכלס (כנען), חנוך
חנוך, בנם יחידם של זהבה ואברהם, נולד ביום י"א באייר תש"ז (21.5.1947), בלינץ שבאוסטריה. עם קום המדינה בשנת תש"ח, עלה עם משפחתו ארצה. המשפחה השתקעה בעיר העולים רמלה ושם החל חנוך ללמוד בבית-ספר יסודי. מהר מאוד התאקלם בקרב הילדים יוצאי הגלויות השונות והיה למנהיג שבחבורה. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-ספר תיכון בעיר לוד. חנוך גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1965 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון ושם השתלם במקצועות הטנק. מאחר שעשה חיל בתפקידיו נשלח לקורס קצינים ולקורס קציני שריון, וסיים שם כחניך מצטיין. לאחר הקורס הוצב כמפקד מחלקת טנקים בחטיבה 7. בראש מחלקתו השתתף במלחמת ששת הימים ולחם בשורה של קרבות מפיתחת רפיח ועד למבואות התעלה. בהעריכו את לחימתו של חנוך ציין מפקד החטיבה כי חנוך היה "קצין טוב מאוד שהצטיין במלחמה. הוא גילה תושיה במצבים קשים, גילה קריאת-קרב טובה, יעיל ומסור ובעל תפיסה טקטית טובה". לאחר המלחמה השתלם חנוך בקורס מ"פים שריון, השתתף כמפקד פלוגה בקרב כראמה וגילה אומץ לב ותושיה בקרב. אחרי-כן מונה כמפקד מגמת "סנטוריון" בקורס לקציני שריון וזמן-מה שימש מדריך בקורס מ"פים. מפקדיו הגדירוהו כ"קצין בעל יזמה, איש מקצוע מעולה, מסור ואחראי ואהוב על מפקדיו ועל פקודיו". בנובמבר 1969 הומלץ על-ידי מפקדיו להמשך לימודים בטכניון ובהמלצה נאמר כי חנוך "מילא את כל התפקידים שהוטלו עליו במסגרת גייסות השריון מעל ומעבר לנדרש והיווה במשך כל שירותו דוגמה לפקודיו ולחבריו הקצינים". הוא נתקבל ללימודים במגמה להנדסת-מכונות בטכניון. באוקטובר 1970 נשא לאישה את חברתו פרחיה והזוג קבע את מושבו ברמלה. בתום לימודיו בטכניון נרתם לביצוע פרוייקט הנדסי-צבאי גדול, אך לא זכה להגשימו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא למפקדת גייסות השריון ומונה לתפקיד סמג"ד בגדוד טנקים שנשלח לסיני כדי להשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפל רב-סרן חנוך בקרב באזור הגידי, במהלך בלימת כוחות הארמיה השלישית בנסיונם לפרוץ לסיני באזור המעברים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברמלה. השאיר אחריו אישה, בת ושמה יפעת , הורים ואחות. בנו שנולד לאחר נופלו נושא את שמו. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד הגדוד: "חנוך אשר שימש סגני במלחמה הזאת, הפתיע את כולנו בשקט שלו ובנסיונו הרב במלחמת שריון. הוא שימש דוגמה ובנסיונו הרב נסך ביטחון באנשים… במעט שהכרנו אותו הוא הפליא את כולם". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברים על חייו ועל מותו.