fbpx
ריצמן, מנחם (מוניה)

ריצמן, מנחם (מוניה)


בן לאה ואליהו, נולד ביום ה' בניסן תרפ"ד (9.4.1924) בעיר רובנה, פולין ועלה ארצה עם הוריו ואחיו יעקב (שורה) בשנת 1935. מנחם למד תחילה בבית-הספר היסודי על שם "אחד-העם" בתל-אביב, ולאחר שסיימו ב-1939, עבר לבית-הספר התיכוני למסחר, אותו סיים בשנת 1942. כעבור זמן-מה יצא לשנת שירות מלא ב"הגנה" 1943)-1944), שהיה מחבריה מאז 1939. מנחם השתלם ב"הגנה" בקורסים צבאיים רבים. בשנת 1941 סיים קורס מ"כים בחולדה ואחר-כך נתמנה מפקד פלוגת גדנ"ע בתל-אביב. בתקופת מלחמת- העולם השנייה שירת ב"משמר המולדת" עד 1945. בשנת 1945 נתקבל לבית-המדרש למורים ומורות על שם לוינסקי בתל-אביב. לאחר שנת לימודים אחת נדרש לצאת להוראה ולימד שנה בבית-הספר במושבה כינרת. בשנת 1946 נתקבל ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בה למד ספרות והיסטוריה עד פרוץ מלחמת-העצמאות. בשנת 1947 סיים מנחם קורס מ"מים ונתמנה מפקד מחלקה בחי"ש ירושלים. בנובמבר 1947 נתמנה מפקד פלוגת סטודנטים בגדוד "מכמש" – אחד משני גדודי החי"ש שהוחל אז בהקמתם בירושלים. בדצמבר 1947 פקד על יחידה בקרבות על הרובע היהודי בעיר העתיקה והצטיין באומץ לב למופת כאשר השליך רימון עם ניצרה פתוחה שנשמט מידי אחד המגינים שנפצע אנושות, והטילו מעבר לעמדה וכך הציל את חבריו ממוות. בינואר 1948 נשלח לגוש עציון בראש פלוגתו שנלחמה על הגנת הגוש והצליחה להדוף את ההתקפה הגדולה הראשונה על הגוש. משם הוחזר לירושלים והשתתף בשורה ארוכה של קרבות בחזית ירושלים, מוצא, ארזה, תחנת הרכבת, בית-הדפוס הממשלתי, מחנה אלנבי והר-ציון. מנחם נפל בקרבות על רמת רחל ביום י"ג באייר תש"ח (22.5.1948), כשהיה בדרכו לקבל את הפיקוד על הקיבוץ. פגז אויב פגע במשוריין הפיקוד וברגעיו האחרונים אמר לחבר שחש לעזרתו: "עזוב אותי, לך יש תפקיד אחר עכשיו." מנחם נקבר בבית-הקברות הארעי בשייח'-באדר (על-יד גבעת הכנסת דהיום) ובכ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סרן והומלץ לקבלת שני צל"שים – האחד על חלקו בקרב בגוש עציון והשני על חלקו בקרבות בתוך ירושלים. מנחם הצטיין בסגולות אופי ותכונות-נפש, כאדם, כחבר וכמפקד. עוזר ודואג לזולתו, זהיר במעשיו, שוקל ומחשב כל צעד; תקיף בדעתו, עומד על שלו בעקשנות ולפעמים מסתבך בריב על רקע זה. "אגוז קשה לפיצוח" – כך הגדיר את עצמו, ועם זה בעל ביקורת עצמית, מתאמץ לברר וללבן לעצמו, על-ידי הסתכלות פנימית את מקורותיהן, סיבותיהן ומהותן של תגובות נפשו. מטרת-חייו העיקרית היתה להיות מחנך ולשם-כך שקד על חינוך עצמו כדי להיות מחנך רב-השפעה על חניכיו בעתיד. ואמנם נודע כמורה מחנך אהוב ומקובל על כל תלמידיו. הוא נשא את נפשו במיוחד לחינוך ילדי רחוב ונוער עזוב והיה פעיל מאוד בארגון "נוער הפרברים" למסגרת ה"הגנה": היה הולך בעצמו לקבצם ולאוספם אחד-אחד כדי ליצור גרעיני-ארגון. חלומו היה הקמת מוסד חינוכי מיוחד לנוער עזוב, שהוא יעמוד בראשו. היתה זו אחת מן התוכניות הרבות ששאף להגשים בחיים אשר כה אהב. בכל מעשיו נלחם בגילויי חולשת עצמו וזולתו. שנא פשרות והלך אחר קול המצפון וההכרה הפנימית. תכונות וסגולות אלו בלטו בו גם בהיותו מפקד, מדריך ומאמן. תמיד הלך בראש אנשיו, היה יחד איתם ודאג להם. בהתנהגותו האישית שימש דוגמה לחניכיו ולפקודיו ולימדם לעמוד בפני פיתויים וחולשות ולהסתגל לתנאים קשים. "ריצי הקטן" – כפי שכינוהו – היה מכובד ואהוב על כל אנשיו ובעל השפעה רבה עליהם. בשנת 1996 ראה אור ספר לזיכרו של מנחם בשם "עלומים בצל הסער", הכולל מבחר מיומניו ומכתביו. את הספר הוציא לאור אחיו, יעקב ניצן, באמצעות ההוצאה-לאור של משרד הביטחון. בשנת 2002 הקים אחיו, יעקב ניצן, אנדרטה לזכרו של מנחם בקיבוץ רמת-רחל בקירבת בית בויקו, הוא הבית אליו כיוון ברגעיו האחרונים את שרידי יחידתו למצוא בו מסתור מהפגזות האויב בצור-באחר.

דילוג לתוכן