רימון, מיכאל

בן אליזבט ובנו. נולד ביום כ"ו באב תש"ג (27.8.1943) בתל אביב. מיכאל למד בבית-ספר יסודי בתל אביב ובבית-הספר התיכון 'הולץ', אף הוא בתל אביב. בחודש מאי 1961 גויס מיכאל לשירות חובה בצה"ל. הוא עבר טירונות והוצב בחיל האוויר, נשלח לקורס מכונאי מטוסי תובלה, ובסיומו הוצב לשרת בטייסת. בשירות המילואים יצא לקורס מ"כים ואחר-כך לקורס קצינים. במהלך שירותו קיבל את אות מלחמת ששת-הימים ואות מלחמת יום-הכיפורים, על השתתפותו במלחמות. בטפסי חוות-הדעת על קצינים נכתב כי למיכאל רצון עז לבצע משימות ולהצליח. קצין בעל כישורים גבוהים, שמתאים לקידום. הוא צוין כבעל משמעת אישית גבוהה במיוחד וכמי שדורש הרבה מאוד הן מעצמו והן מפקודיו. בתחילת חודש אוגוסט 1987 נקרא מיכאל לשירות מילואים פעיל. קצין המילואים ביחידתו כתב, כי מיכאל משרת תחת פיקודו חמש-עשרה שנה, הוא מוכר לו כחייל טוב מאוד, לאחר-מכן כמ"כ ובהמשך כקצין טוב. ביום י"ב בתמוז תשמ"ז (9.7.1987) נפל מיכאל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו רעיה – אורה ושני בנים – יצחק ואיל. רעייתו אורה נפטרה שמונה שנים לאחר נפילתו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מיכאל הצטיין ביחסו למערכת, לתפקידו, למפקדיו ולכל חיילי היחידה. הוא הוכיח מסירות וחריצות בלתי רגילות בכל התפקידים שהוטלו עליו. מיכאל סיים בהצלחה קורס קציני מילואים, הועלה לתפקיד סגן ותיפקד כקצין מצטיין".