רימון (גרינבוים), אמנון

אמנון, בן רחל וישראל-יחיאל ז"ל, נולד ביום י"א באדר ת"ש (20.2.1940) בלבנון. האב, מנהל סניף "פלתורס" בבירות עשה שם עם משפחתו במשך עשר שנים. בשנת ת"ש שבה המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בחיפה. אמנון אשר נקרא לעתים בכינוי החיבה "נון", למד בבית-הספר "הריאלי" בחיפה, היה חבר בתנועת "הצופים" ושחקן כדורעף נלהב. מאז ילדותו יחדוהו תכונות השאפתנות, החריצות והתשוקה לשלמות. בשל תכונותיו אלו ובשל כישרונותיו הטבעיים, הצליח תמיד בכל אשר עשה. בחברה היה חביבן של הבנות וידידם של הבנים. משסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, החל ללמוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "בסמ"ת" שליד הטכניון, ובחר במקצוע החרטות, בו בלטו דייקנותו וכשרונותיו הטכניים. אמנון גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1958 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק ובקורס מט"קים. מאחר שהצטיין בתפקידו נשלח לקורס קצינים ואחר-כך השתלם בקורס קציני שריון. משהגיעה עת שחרורו בראשית פברואר 1961, התנדב לשירות בצבא הקבע לתקופה של שנה ומחצה. כתמיד הצטיין במילוי תפקידו, ובחוות דעת מפקדיו עליו נאמר: "קצין מעולה, מסור, אחראי. מבצע את כל תפקידיו בנאמנות. בעל כושר ארגון והתמדה. בעל כושר פיקוד מעולה. הישגיו גבוהים". בשלהי יולי 1962 החליט אמנון לצאת לחיים האזרחיים. על-אף הפצרות מפקדיו, אשר ניבאו לו עתיד מזהיר בשורות הצבא, הייתה החלטתו נחושה. הוא לקח עמו את אשתו רונית, שנשא בתקופת שירותו, והזוג הצעיר ירד לבאר-שבע, שם החל אמנון לעבוד כפקיד זוטר בחברת "מפעלי ים המלח". גם כאן בלטה נטייתו ללמוד את הדברים בדרך הקשה והעקבית. הודות לחריצותו שלא ידעה גבול, למסירותו ולכישרונותיו, עלה במהירות בסולם הדרגות, עד שמונה לתפקיד ראש מחלקת כוח האדם. אולם אמנון לא הסתפק בהישגים שהושגו ותמיד חיפש לו אתגרים חדשים. וכך קרה שעבר להתגורר בהרצליה כשעמו כבודה גדולה – אישה ושלושה ילדים – גיא, שירי ודורי. בתל-אביב החל הכל מחדש – עדיין במסגרת חברת "מפעלי ים המלח" ובחר לו שטח התעסקות חדש – שיווק. שוב עלה במהירות בסולם הדרגות עד שהפך להיות עוזר מנהל מחלקת השיווק. הייתה לו יכולת התמצאות והסתגלות רבה, וכישרון טבעי ליצור קשרים נכונים עם אנשים – מהמנהלים הבכירים ועד לפקידים הנמוכים. אם כי הקדיש שעות רבות לעבודתו, לא זנח את משפחתו. להיפך – לאשתו ולילדיו העניק את מיטבו, שכן היה יסודי בכל אשר עשה, למן עבודתו ועד לחיי המשפחה וגידול הילדים. במסגרת שירות המילואים הועבר ליחידה בצפון הארץ, ושימש בה כסמג"ד. מפעם לפעם נעשו נסיונות לשכנעו שיעבור קורס מג"דים, אך הוא סירב להזניח את עבודתו האזרחית. במלחמת יום-הכיפורים שירת כסמג"ד בחזית הצפון. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), פרץ עם כוח טנקים לעמדות הסורים ליד הכפר נפח. תוך כדי הסתערות, נפגע הטנק שלו ואמנון נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, אם ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אמנון היה בעל אופי שקט ונוח. אחת התכונות הבולטות שבו הייתה היושר. יושר זה והחיפוש המתמיד אחר הצדק, עשוהו למפקד אהוב על חיילים ועל מפקדים כאחד. תמיד חשב על אחרים, תמיד דאג לאחרים – קודם להם ורק אחר-כך לעצמו. במעשיו, בהליכותיו ובהתנהגותו היה דוגמה לכל מי ששהה במחיצתו, ורבים הם האנשים אשר 'נדבקו' מתכונותיו הטובות. המיזוג האידיאלי של עדינות הנפש והיכולת לפקד בצורה מעולה על אנשים בקרב, הוא אשר עשה את אמנון למפקד בולט באישיותו. כל מי שהכיר את אמנון לא יוכל לשוכחו. בעל אישיות נפלאה היה, שאין רבות כמותה".