ריי, דניאל (דני)

בן שרה וג'רארד. נולד ביום ד' בחשוון תשל"ה (20.10.1974) בארצות הברית ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1976. דני למד בבית-הספר היסודי "ניל"י" בזכרון יעקב וסיים בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. שנתיים לאחר עלייתם ארצה, בהיותו בן ארבע, נסעה המשפחה לשליחות בחוף השנהב למשך ארבע שנים. זו היתה תקופה יפה עבור דניאל, בה רכש חברים וצבר חוויות. כשחזרו ארצה השתקעה המשפחה בזכרון יעקב ובה גדל מגיל שמונה. נטייתו לספורט בלטה מיד, והוא הצטרף לקבוצת "הפועל" בהתעמלות מכשירים והיה מתמיד ורציני מאוד באימוניו. בילדותו היה חבר בתנועת "המכבי הצעיר", אך פעילותו הספורטיבית היתה חשובה לו יותר. הספורט היה אהבת חייו ותמיד אמר שהוא רוצה להמשיך בכך "כשיהיה גדול", ואולי אף אחרי הצבא. כשבגר, עזר באימון הילדים במתנ"ס. דניאל היה קשור מאוד למקום, לחניכים ובמיוחד לחבריו הטובים. הוא היה ילד חברותי מאוד וחביב על הכל, אהוב על הכל. תמיד עזר ועשה הכל באהבה ובחיוך על פניו. במיוחד בלט בחוש הצדק המפותח בו ניחן. מספרים חבריו: "דני היה מוצק, בריא, גדול, אבל היתה לו נפש עדינה". בראשית אוגוסט 1992 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. הוא הוצב ליחידת "עורב" וגם כאן התגלה כחייל מעולה וכחבר מסור ונאמן לכולם. הוא היה "מאגיסט" ובמהלך שירותו בלבנון הספיק לעבור "טבילת אש" ולקחת חלק בהיתקלויות עם מחבלים. מספרת אמו: "הוא אהב את הצבא, הוא היה גאה בכל סמל שקיבל". כאשר שאלוהו הוריו אם חרף הקשיים הרבים אינו מתחרט על המסלול שבחר, השיב: "אם הייתי צריך לבחור מחדש הייתי בוחר שוב בצנחנים". ביום כ' בתמוז תשנ"ג (9.7.1993) נפל דניאל בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בזיכרון יעקב. בן תשע עשרה היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואח, בוגר ממנו בשלוש שנים – מיכאל, שהיה קשור אליו מאוד. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון יצחק רבין: "סמל דניאל ריי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל במוצב סוג'וד שבגזרה המזרחית של איזור הביטחון בדרום לבנון, בעת פגיעת פגז מרגמה בנגמ"ש, שהגיע לנקודת האירוע על מנת לסייע ולחלץ פצועים. דניאל ז"ל שירת בפלנ"ט חיל רגלים. הוא היה חייל למופת, מקצועי, אהוב על חבריו, נסך בקרב חבריו תחושת ביטחון באירועים מבצעיים. זכרו של דניאל ריי ז"ל הוא קודש וננצרנו בלבנו בגאון". במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אופיו הטהור של דניאל, חיוך של ילד, וגופו החסון, יצרו שילוב של חייל רגיש שכבש את לב סובביו. הנהדר במקרה של בנכם – שכל זה נאמר עליו גם בעודו בחיים. חיילי היחידה ומפקדיה המומים וכואבים מגודל האובדן. מתקשים אנו להאמין כי לא נראה שנית את דניאל אוחז בידיו החסונות את המקלע והולך בוטח ובטוח לצדנו. איבדנו לוחם וחבר אשר לאורך כל דרכו בצבא בלט באופיו הנוח ובאהבת החיים שאפיינה אותו". הוריו הקימו לזכרו אנדרטה ליד המתנ"ס בזיכרון יעקב, במקום שאהב כל כך. קהילת "בני ישראל" בניו ג'רסי תרמה עץ לזכרו ביער "בני ישראל" בגליל.