רייס, יעקב (קובה)
בנם-יחידם של רבקה ואריה, נולד ביום כ"ו בניסן תר"ץ (24.4.1930) בעיר לבוב, פולין. בעיר הולדתו למד בבית-ספר יסודי והיה ראשון בכיתתו. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה נמלט עם הוריו לרומניה, מקום שם עברו על המשפחה שנות-המלחמה הקשות. יעקב המשיך בלימודיו בגימנסיה, שנוסדה על-ידי פליטים פולניים בעיר קראיובה שליד בוקרשט. גם במוסד זה, בו שלטה רוח עויינת ליהודים, הצטיין בלימודים ונתחבב על מוריו וחבריו על אף היותו היהודי היחידי בין הנוצרים. בשנת 1944 עלה ארצה עם הוריו. בבואו מצא עולם בלתי מובן לו והרגיש את עצמו זר, אולם למד חיש-מהר את השפה. בשנת 1945 נתקבל כתלמיד בכיתה החמישית של גימנסיה "הרצליה" וכעבור חודשים אחדים היה נלהב ומסור לרעיון הציוני. בהתלהבות התמסר ללימודיו העבריים ועשה בהם חיל. באנגלית היה מיד לתלמיד הטוב ביותר בגימנסיה. "בשמונת הירחים, בהם לימדתי את יעקב רייס ז"ל, נתרשמתי ממנו וראיתיו כעלם ישר הולך, וישר חושב, עדין-רגש ואנין-דעת, מכבד הורים ומורים ומוקיר ספר וספרות" – כתב עליו מורו ראובן אבינועם (גרוסמן). עוד בהיותו בכיתה החמישית הצטרף לגדנ"ע ומילא את תפקידיו בנאמנות. נטה בייחוד למכונאות, ובימי החופשה עבד במוסך. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא וסיכל את מאמצי הוריו לשחררו מהצבא או להעבירו לפחות לתפקיד לא-קרבי. שבועות מספר עבד במשרדי מטה חיל-האוויר, אולם סירב להמשיך בכך, בטענו שאין הוא יכול להישאר בעורף בשעה שחבריו נלחמים בחזית. לפי בקשתו הועבר לבית-הספר לטיסה, ואף שם הצטיין ומדריכיו ניבאו לו גדולות. ב-10.12.1948 בא הביתה לחופשה קצרה, חלה, אך סירב להישאר בבית ומיהר לחזור לבסיס-האימונים, כדי שלא לאחר לבחינות. בדרך נפצע קשה בתאונת-דרכים. נלקח לבית- חולים ושם מת כעבור חמישה ימים, ביום ט"ו בכסלו תש"ט (17.12.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.