רייס, ארנון

בן נתן ואורה. נולד ביום ו' בחשון תש"ב (27.10.1941) בקיבוץ אילת השחר. כשפרצה מלחמת השחרור הועבר, יחד עם כל ילדי הקיבוץ, לחיפה למושבה הגרמנית, ושם התחיל את לימודיו בכיתה א' בבית הספר שנפתח במיוחד בשביל הילדים המפונים. עם שוך הקרבות בגליל חזרו הילדים לקיבוצם והמשיכו את חיי הלימודים והחברה בבית הספר. בשנת 1952 עברה המשפחה לקיבוץ הגושרים, וארנון סיים את לימודיו בבית הספר היסודי של קיבוץ דפנה השכן. בשנת 1956 הוחלט לקלוט ילדים, שסיימו את לימודיהם בבית הספר היסודי, להמשך לימודיהם בקיבוץ, ולפתוח כיתה ט' בקיבוץ הגושרים. בחבורה זו, קבוצת 'דרור', המורכבת מילדי הגושרים ומילדי חוץ, למד ופעל ארנון בכיתות ט' עד י"א. את שנת הלימודים האחרונה עשתה הקבוצה בקיבוץ עין חרוד מאוחד. ארנון השתלב יפה בחיי הלימודים והחברה ולמסיבת הסיום המרשימה תרם מפזמוניו העליזים שחיבר ברוח טובה של שובבות והומור. מילדותו היה ארנון קשור לטבע ולנופי הארץ. הוא חונך כחקלאי ואהב את עבודת האדמה. העבודה החקלאית היתה בשבילו מצווה קדושה. גורם של סיפוק אישי עמוק וביטוי ליחס הפנימי לקרקע ולצומח. הוא העמיק קשר זה בלימוד ובקריאה. ארנון הרבה לטייל ברחבי הארץ, וכשכל טיול היה מבצע שיש להכינו בקפידה ואחר כך ליהנות מכל רגע, בחופשת הקיץ. בשנת 1958, השתתף בסמינר מדריכים מטעם חטיבת בני הקיבוץ המאוחד באפק ומאז היה פעיל בהדרכה. בילדותו ובנערותו נסע ארנון פעמיים לטיולים בחוץ לארץ, עם אמו. הוא התרשם מאוד מנופי שויצריה ואנגליה ונתן להם ביטוי ברישומיו. הוא החליט לא להתגייס לצה"ל מיד עם סיום לימודיו אלא למסור תחילה את שנת שירותו לתנועה. שנה שכל בן קיבוץ מקדיש לתנועה לפני או אחרי שירותו הצבאי. בשנה זו שימש כרכז אזור גלבוע של חטיבת בני הקיבוץ המאוחד; מקום מושבו היה בבית השיטה. ומשם עבר ביישובי האזור והפעיל את תאי החטיבה. ארנון גויס לצה"ל באוקטובר 1961 והתנדב לחיל הצנחנים. הוא התקדם במהירות ובהצלחה בתפקידו, סיים את הטירונות ואת קורס הצניחה. אחרי כן נשלח לקורס מ"כים ועסק בהדרכה. בשנה האחרונה לשירותו הסדיר ניתנה לו האפשרות לעבור קורס קצינים. אך הוא העדיף להישאר בסיירת ששירת בה ולוותר על הקצונה. ארנון בלט בשאיפתו לסדר ובעמידתו בכל הדרישות הקפדניות במשך שירותו. הוא ראה את הצבא כמכשיר הכרחי לשמירה על קיום העם ועל כן החליט למלא את תפקידיו במלוא המסירות והמרץ. הוא אהב את תפקידו ואת חבריו לסיירת ונהנה מאוד מהסיורים, ברגל וברכב, בנופי הארץ. בתום שירותו הצבאי חזר ארנון לעבודת האדמה בקיבוצו ונשא לאישה את חברתו מילדות – נגה. המשפחה התרחבה אט-אט, ובשנת 1974 נולד להם בנם השלישי. ארנון הקדיש כל שעה פנויה לילדיו, ערך טיולים רבים עמם וחינכם על פי עקרונותיו. בשנת 1971 התחיל ארנון ללמוד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, במגמת גידולי שדה. על אף ההפסקה בלימודים, שנכפתה עליו כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הצליח לסיים את לימודיו בהצלחה. בשנת 1974, ארנון חזר לקיבוצו והקדיש את כל מרצו לשני המוקדים בחייו – המשפחה והילדים; פיתוח ענף גידול הכותנה. בשנים שלאחר השחרור מהשירות הסדיר נקרא ארנון לפרקים של שירות מילואים. הוא נטל חלק במחלקת ששת הימים בכיבוש מוזיאון רוקפלר ובפריצה לעיר העתיקה. במלחמת יום הכיפורים היה בין צולחי התעלה ונטל חלק בקרבות הקשים שהתחוללו מעבר לתעלה. ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975) נפל ארנון בעת מילוי תפקידו בשירות מילואים פעיל. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ הגושרים. השאיר אחריו אישה, בת, שני בנים, הורים, אחות ואח.