ריינר, יצחק (שווארצר)

בן שושנה ודוב, נולד בשנת 1930 בעיר סטניסלבוב שבמזרח גליציה ולמד בבית-ספר יסודי עד שפרצה מלחמת-העולם השנייה. כשכלאו הפולשים הנאצים את יהודי העיר בגיטו ואמו מצאה בו את מותה, שם את נפשו בכפו ובקפיצה מהקומה השלישית של אחד הבתים נפל שבור-רגל אל מחוץ לגיטו, והגיע בזחילה לביתו של איכר אוקראיני, שנתן לו מחסה. אחרי שהחלים הצטרף לפרטיזנים ועזר לצבא הסובייטי. אחרי המלחמה יצא עם אביו שנותר בחיים ב"נתיב-הבריחה" וביוני 1946 הגיעו ארצה והשתקעו בתל-אביב. יצחק עבד בנגרות ובפוליטורה. מסע הדיכוי הבריטי ב"שבת השחורה" (29.6.1946) שהחל זמן מועט אחרי בוא יצחק לארץ, הזכיר לו יותר מדי את הגיטו. וכאז כן עתה הסתכן והצטרף למחתרת אצ"ל. הוא נתחבב על חבריו בשל נכונותו לעזור לנצרכים בפרוטותיו הדלות, ובשל עורו הכהה קראו לו "שווארצר" (השחור). יצחק נעצר בשעת הדבקת כרוזים ושוחרר בערבות אביו, ששידל אותו לחדול מהמעשים האלו. אך במקום לחדול, התאמן גם לפעולות קרביות. הוא השתתף בכמה מבצעים נגד הבריטים בחורף תש"ח – בהגנה על תל-אביב ובפעולת-גמול נגד הפורעים הערביים. בכיבוש יפו ואחר-כך בהתקפת אצ"ל על רמלה פעל כמקלען. בקרבות רמלה הצטיין באומץ ובגבורה ופעם אף פרץ ב"ברן" שבידו את טבעת הכיתור הערבי על יחידתו. בקרב האחרון עמד נגד גלי התקפה ערבית, וגם לאחר שנפצע בכמה כדורים הוסיף לירות עד שנדקר בגבו ונפל, ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.