ריינמן, יקותיאל (קותי)

בן אדלה ויוסף, נולד ביום י"ג בטבת תרפ"ד (21.1.1924) בעיירה יגילניצה, פולין. בשנת 1929 עברו הוריו לווינה ושם למד עד אשר פלשו הנאצים לווינה. אביו נלקח למחנה-הריכוז בוכנוואלד ונרצח שם. אמו נרצחה אף היא על-ידי הנאצים. יקותיאל היה בין אחרוני הניצולים מווינה ועלה ארצה בשנת 1939 במסגרת עליית-הנוער. כשנתיים עשה בחברת-הנוער בבלפוריה, ומשם עבר לחולדה. בשנת 1941 הצטרף אל שורות הפלמ"ח ושירת בו כשלוש שנים, מזה חצי שנה בתל-אביב. עם שחרורו עבר לתל-אביב ועבד בחברת החשמל. הוסיף להשתתף בפעולות ה"הגנה", ובעת החיפושים ב"שבת השחורה" (29.6.1946) נאסר על-ידי הבריטים והיה עצור כ4- חודשים במחנות רפיח ולטרון. כשפרצה מלחמת-העצמאות הצטרף, כאיש ה"רזרבה" (יחידת המילואים של הפלמ"ח), לגדוד "הפורצים" של חטיבת "הראל". ליווה שיירות, היה בבית-דגון ובמקווה ישראל ומשם עבר לחולדה ולהרי ירושלים. קותי בז לסכנות ונוהג היה להגיד, כי "כדור לא יעיז לפגוע בחולדאי". נלחם בקסטל ועל פריצת הדרך לירושלים ובקרב על נבי-סמואל. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגיזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים ליישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית- איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, בהגישו עזרה לחברו הפצוע, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.