ריינמן, אברהם
בן יהושע ורוזה זיכרונם לברכה, מקרבנות השואה. נולד ביום ג' בתמוז תרפ"ט (11.7.1929) בפולין. עלה לישראל בשנת 1952. אברהם לא סיים את לימודיו בבית הספר בגלל מלחמת העולם השנייה. בגיל צעיר נסע עם משפחתו לאוסטריה ואחרי כן הגיע לאנגליה. הוריו, שנשארו באוסטריה, נספו בשואה. ואברהם, שאומץ על ידי משפחה יהודית בלונדון, התחיל לעבוד בהיותו בן 14. הוא הצטרף לתנועת חב"ד באנגליה ובגיל 18 הגיע להכשרת 'בני-עקיבא', כחבר בחברת הנוער בחוות ההכשרה 'בתקסטד' שבאנגליה. שם גילה אברהם נטייה לעבודת הפלחה והיה לאחד מעמודי התווך של החווה. כשעלה אברהם לישראל, בשנת 1952, התיישב בקיבוץ הדתי 'לביא' ונתגלה כאיש נמרץ, מוכשר ובעל ידע חקלאי רב. עד מהרה השתלב בחיי הקיבוץ ולבסוף היה למרכז המשק. ידידתו מילדות וחברתו לקיבוץ כתבה על עבודתו בקיבוץ: "הוא קיבל לידיו ענף, שעדיין נאבק בצעדיו הראשונים – ענף הפלחה, והפכו לענף הגדול והמשגשג במשק, ענף שפרנס את המשק כמעט בלעדית שנים ארוכות. אינני זוכרת זמן שאברהם לא היה חבר ועדת המשק. בעבודתי באתי במגע תמידי אתו והוא מצא תמיד פנאי וסבלנות לטיפול בענייני". אברהם נהנה מאוד מן התפילה לקראת הימים הנוראים נהג להאזין לתקליטי האחים קוסביצקי בקטעי חזנות ושילב מנעימותיהם בתפילתו. תכונה מרכזית באופיו של אברהם היתה מודעותו לחולשותיו; הן הטרידו אותו תדיר והוא היה כן עם עצמו מעבר למקובל והמעיט בערך מעלותיו. איש חברותי היה, וביתו פתוח תמיד לאורחים מכל השכבות והגילים. אברהם היה גאה באשתו – שפרה – וברגישותה לערכים שדגל בהם. תמיד שמח על כך שבנוסף לעול החזקת הבית והדאגה לבני המשפחה ידעה גם לתרום תרומה מכרעת בועדות מרכזיות בקיבוץ. אברהם גויס לצה"ל בנובמבר 1955 והושם לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס תותחני שריון לחם אברהם בקרב אבו-עגילה, במלחמת קדש, וצוין, יחד עם אנשי פלוגתו, לשבח על לחימתו בקרב. במלחמת ששת הימים נטל חלק, כאיש מילואים בקרבות ברמת הגולן. מפאת גילו הועבר אברהם לחיל הרגלים וכאיש החיל הזה לחם במלחמת יום הכיפורים. הוא רגז על העברתו לחיל הרגלים, כיון שאהב את תפקידו בחיל השריון ומילא אותו בהצלחה למעלה מ20- שנה. תמיד מיעט אברהם בערך מעשיו בצה"ל ומעולם לא פיאר את פועלו בסיפורי גבורה. ביום ח' בטבת תשל"ה (22.12.1974) נפל אברהם בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוצו – קיבוץ לביא. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אף כי שלא היה בין המפקדים, קיבל על עצמו אברהם בהתנדבות משימות נוספות והצטיין באחריותו במילוי המשימות והתפקידים שהוטלו עליו. באישיותו ובאורח מילוי תפקידו ביחידה משמש לנו אברהם דוגמה למסירות ולאחריות".
