ריינזילבר, יעקב
בן שמעון וצילה. נולד ביום בו הוכרז על קום מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר תש"ח (14.5.1948) בקפריסין, לשם גלו ההורים מפני עלייתם ה"בלתי-ליגלית" ובהיותו יעקב בן שמונה חדשים הורשו לבוא לארץ. בהגיעו לגיל-הלימודים למד בבית-הספר "בארי, אשר בבאר-שבע והיה תלמיד מצטיין. בהיותו "בר-מצוה" נבחר הוא ועוד שנים-עשר ילדים כדי להדליק את המשואות בהר-הרצל בירושלים. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית-הספר התיכון המקיף א' אשר בבאר-שבע והמשיך להצטיין בלימודיו. בבית-הספר היה יושב בכיתה בתנוחה אופיינית לו והיה כולו קשב לדברי המורה. בויכוחים כמעט שלא השתתף אך כשהוא היה קובע עובדה אפשר היה לסמוך עליו. הוא היה מוצא זמן להקדיש לאחד מתחביביו – הספורט, והשתתף בהרבה תחרויות. אבל כשנפצע בראשו הפסיק לעסוק בספורט. מאז הירבה לעסוק בעוד תחביב שלו, בנגינה במפוחית ובחליל. כן השתתף בחוג לריקודי-עם וגם בכל מיני קורסים לעזרה ראשונה. לאחרונה אהב לתקן טרנזיסטורים, אף כי לא היתה לו שום ידיעה בהרכבת המכשיר ודרכי-תיקונו. גם המצלמה היתה צמודה אליו והוא אהב לצלם בה. כאשר מלאו לו עשרים שנה הוזמן אל בית-הנשיא יחד עם כל ילדי יום הקמת-המדינה ועם חברי הכנסת הראשונה; חולקו ביניהם מדליות וכל הקהל צולם יחד לצה"ל גויס בפברואר 1967 והוצב לחיל-הקשר. בעצם היו מתאימים לידיו העט והספר יותר מן הנשק. ובכל זאת ראה את הצעד כחובתו בשירותו השקט והצנוע ורק לעתים רחוקות התבלט. הוא לא שאף לקריירה צבאית אולם מצפונו דרש ממנו את מילוי חובתו – והוא מילא אותה בנאמנות ואף אהב לעזור לחבריו ליחידה. בגמר שירותו הצבאי שאף להמשיך ללמוד באוניברסיטה. היסטוריה וכלכלה, מקצועות שאהב מאד. אולם גורלו רצה אחרת והוא שיבש את כל תכניותיו, כי באמצע שירותו הצבאי עלה רכבו על מוקש באיזור באר-מנוחה ובשעת מילוי תפקידו ביום י"ח בשבט תשכ"ט (6.2.1969), אחרי ארבעה ימי-סבל, מת מפצעיו; הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בבאר-שבע. באותם ימים גילה יעקב כוח-סבל על-אנושי וגבורת-נפש עילאית כשהיה ממלמל מתוך כאב על נשקו שנשרף ועל הקומנדקר שהתרסק לרסיסים – אך על עצמו לא השמיע מילה ולא הוציא אנחה. מפקד-היחידה כתב במכתב-התנחומים להוריו השכולים בין השאר: "כמפקדו של יעקב מוצא הנני חובה לתאר את עוז-כוחו וגודל- סבילותו, את התנהגותו המופתית, המכובדת והיאה ללוחם אמיץ ואת עוז נפשו בעת שהאסון פקד אותו. גם בחייו שימש דוגמא נאה ללוחם אמיץ כאשר לא נתן דעתו לתנאים הקשים והמפרכים אשר ליווהו במשך כל שירותו ומילא את תפקידיו על הצד הטוב ביותר… קרבנו של בנכם הוא נדבך נוסף לביצור חומת הגנתו של עם ישראל בארצו". בתמוז תש"ל התקיים מטעם המגבית המאוחדת בישראל טכס הקדשת "חורשת השלושה" ליד עין-יהב לזכר שלושת האלחוטאים – יעקב ריינזילבר, גד-אלכסנדר רוזנטל ועופר תשבי – שנפלו בשעת מילוי תפקידם בערבה. לקראת אותה שנה הוציא בבית-ספר התיכון העירוני המקיף א' חוברת זכרון בשם "אפיקים בנגב" המוקדשת לזכרו.
