ריינהרץ, ישראל

ישראל, בן לאה ושלמה, נולד ביום ט' בטבת תשי"ב (7.1.1952) בירושלים, כבן זקונים להוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית הכרם", המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "בית חינוך", וסיים בבית-הספר החקלאי בכפר הירוק, שם גם הכיר את חברתו עליזה, אשתו לעתיד. משסיים את לימודיו, יצא לטייל באנגליה, שם השתלם בשפה האנגלית. מכתביו מטיולו זה היו מלאי רשמים ושמחת חיים והוא דיבר בהם על תכנון טיולים רבים בעתיד. ישראל היה נער שקט ומחושב, אשר ידע את אשר לפניו. לעתים קרובות היה פורש מהחברה ועוסק בענייניו בבדידות האהובה עליו. בבית-הספר היה מן התלמידים הטובים והתעניין בתחומים רבים. ישראל גויס לצה"ל בשלהי יולי 1970 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס תותחני טנקים וקורס למקצועות הטנק. הוא היה חבר גרעין הנח"ל "עוזת", שהקים את היאחזות קטורה. בקרב חבריו להיאחזות היה אהוד מאוד ונבחר להיות מרכז הגרעין. בתעודת השחרור שלו ציין מפקדו: "בחור אחראי, בעל כושר ארגון, מקובל ואהוב בחברה". עוד בתקופת שירותו הצבאי נשא לאישה את חברתו עליזה. לרבים היו נישואים מהירים אלו בבחינת הפתעה, אך מי שהכיר את בני הזוג, ראה בכך דבר מובן מאליו. האהבה והידידות בינו לבין אשתו היו לשם דבר בין ידידיהם. בשלהי יולי 1973 שוחרר ישראל מהשירות הסדיר. היו לו תוכניות רבות. הוא רצה ללמוד באוניברסיטה, ולשם כך חיפש עבודה למימון לימודיו. הוא בחר לעבוד בהדרכת נוער בבית-הספר התיכון על-שם בויאר בירושלים. בחודשיים הקצרים שהספיק להדריך את חניכיו, נקשרו בינו לבינם יחסים חמים ולבביים. זמן-מה לפני שפרצה המלחמה נולדה בתו רויטל. במלחמת יום-הכיפורים שירת ישראל כתותחן-טנק בחזית הדרום. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע מטיל נ"ט ונפל בקרבות שנערכו ממערב לתעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהר-הרצל, השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישראל היה חייל מוכשר ולוחם אמיץ. רמתו המקצועית הייתה מעולה ובקרבות שמר על שלווה וקור רוח. הוא מילא את תפקידו ללא דופי, תוך גילויים של דבקות במשימה".