ריינגולד, ליאור

בן עליזה ודן. נולד ביום א' בחשוון תשכ"ט (23.10.1968) בראשון לציון. כילד קטן בלט בהתפתחותו. מגיל שלוש קרא באורח שוטף ובגן-החובה ידע קרוא וכתוב, חשבון ועוד. בבית-הספר היסודי 'הדרים' הצטין בלימודיו, אך יחד עם זאת היה צנוע ומעולם לא הבליט את נתוניו. גם בבית-הספר התיכון 'גן נחום' הצטיין, במיוחד בלימודי ביולוגיה וכאות הערכה על הישגיו בביולוגיה הקדיש ד"ר אורי יואל, מרצה בפקולטה לחקלאות וידיד ההורים, את ספרו לזכרו. בנעוריו שיחק כדורגל ב'הפועל ראשון לציון' ואחר-כך היה שחקן 'מכבי' בכדוריד. חיבתו לבעלי-חיים היתה לשם דבר. הוא היה חבר בחוג לכלבי הגנה והצלה – כלבים המאומנים להצלת חיי אדם בעת הצורך – וטיפל במסירות רבה בכלב הרועים הגרמני שלו. אימונו של הכלב במסגרת החוג לכלבי הגנה והצלה הביא לשניהם, לליאור ולכלבו, תעודות וגביעי הערכה על הישגיהם. הוא טיפל במסירות רבה גם בתוכים ובדגים. אהבת הנוף, הצמיחה והפריחה הביאה אותו להקדיש זמן רב לטיפוח גינת-בית יפה. ליאור התעניין תמיד בנעשה בחברה, בהתייחסות הבריות לזולתם ובהתנהגות האנושית בחיי היום-יום. הוא כעס כאשר קרא על-אודות תופעות שליליות או נתקל בהן והיה מרוצה מדברים חיוביים, אשר שיפרו לדבריו את איכות החיים. את עבודת הגמר, הקדיש ליאור לנושא: 'פניה היפים ופניה המכוערים של מדינת ישראל 1986'. בין היתר, הוא מציין: "את הדברים היפים בחברה הישראלית נראה בהתנדבות נוער לעזרה לחלשים, פעילות ב'משמר האזרחי' ובמבצעי התרמה… אין מדינה נוספת המקריבה כל-כך הרבה למען הצלת האחד, לא רק בארץ אלא בכל נקודה על פני הגלובוס". ליאור גויס לצה"ל בפברואר 1987. הוא ביקש להצטרף לכוחות הנ"מ ושירת ביחידת טילי הוק. מפקד היחידה העריכו כחייל טוב, בעל תפישה טובה ורמה גבוהה. ליאור נפל בעת שירותו ביום י"ג בטבת תשמ"ח (3.1.1988). בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. השאיר אחריו הורים, אח – רונן, ואחות – ליאת. קמב"ץ היחידה העיד עליו: "ליאור רכש ידע במקצועו, היה בין המצטיינים, הפגין רמה מקצועית גבוהה, השתלב היטב בין חבריו והיה לו עתיד מבטיח". במפגשים שאורגנו לזכרו, סיפרו חבריו ליחידה וללימודים על התכונות שכה איפיינו את ליאור – האכפתיות שלו, ביצועיו המעולים והתייחסותו הרצינית, הבוגרת והאחראית לכל תפקידיו.