בן חגית ושמעון. נולד ביום ט"ז באייר תשל"ט (13.5.1979) בקרני שומרון, מראשוני הילדים שנולדו ביישוב. הבן השלישי מבין שמונה ילדים, אח להראל, מוריה, מורשה, אלישיב, בת אל, אלישמע ודובי. את חינוכו והשכלתו רכש בבית הספר הממלכתי-דתי "משואה" שבקרני שומרון, ובישיבות "נתיב מאיר" שבירושלים ו"תורת החיים" שבנווה דקלים. התכונות הבולטות ביותר באישיותו של בניה שגדל והתפתח למנהיג היו הענווה, הנתינה, האמת, אומץ הלב והדבקות במטרה. עוד בהיותו נער צעיר נטל חלק בפעילותם של ארגונים המסייעים לילדים חולי סרטן ושיתוק ילדים והפך למשתתף פעיל במסגרות המקדמות ומטפחות עולים חדשים. בחופש הגדול, היה רץ מקייטנה של "איל"ן" לקייטנה של "זכרון מנחם", ומהתנדבות כזאת לאחרת. בניה התגייס לצה"ל בסוף חודש מרס 1999 והוצב, כבקשתו, בחיל השריון שבו ראה שליחות של ממש. את קורס הקצינים סיים כחניך מצטיין. במהלך הקורס השתתף במשלחת צוערים לפולין ואת רשמיו כתב ביומנו: "כשנסעתי לפולין הרגשתי מוות. במטוס היו פולנים שבהתקרבם לארצם שמחו. בנחיתה מחאו כפיים, הגענו הביתה. גם אני הגעתי הביתה, לבית הקברות של העם היהודי. לבית הקברות של המשפחה של סבא, לבית הקברות של המשפחה של סבתא. … בטיקטין, בטרבלינקה, אני חש שאני דורך על מתים, שאני דורך על אנשים אחים. והמוות מלווה בכול. אך אני יודע שהמוות הזה הוליד חיים והחיים האלה הם אני, אתה, הם, אנחנו. החיים האלה הקנו לי את הזכות להיות יהודי חופשי בארץ ישראל. … החיים האלה הקנו לי את הזכות לייצג כחייל יהודי מארץ ישראל את כל אלה שהיו ואינם ואת אלה שישנם. … החיים האלה תובעים ודורשים, … אך ברור לי שהדרישות הן כבירות ומחייבות. מי ייתן ויהיה בי, בנו, הכוח לעמוד בהן." בסיום קורס הקצינים שימש בניה כ"גנן קק"ש" – מפקד וחונך בקורס קציני שריון. לימים כיהן כקצין הדרכה גדודי (קה"ד) וכקצין מבצעים גדודי (קמב"ץ). תפקיד רדף תפקיד ובכולם המשיך להצטיין. את לימודיו לתואר ראשון באקדמיה הצבאית, שעשה באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים בניה כ"מצטיין דיקן". בתקופה זו חנך נער במצוקה ב"בית השאנטי" בתל אביב וסייע לו לקבל תעודת בגרות. עם סיום לימודיו יצא לפקד על טירונים כמ"פ והוביל את פלוגתו למקום הראשון. גם על תפקיד זה הוענק לו הציון "מ"פ מצטיין". את פעילותו למען הקהילה לא הפסיק גם כעת, והתנדב בקביעות עם פלוגתו לסייע לילדים אוטיסטים בבית ספר "גיל" בתל אביב. כשהתמנה למפקד פלוגה, כתב בניה לחברתו כרמית: "ראי, הולך אני לתקופה קשה שאינני יודע כיצד יתפתחו הדברים. התפקיד מכל מקום נראה לי תובעני ומאתגר והמציאות הישראלית עשויה לעשותו בין רגע קשה שבעתיים… דעי שכרגע מוצא אני שליחות אמת בצבא ובלתי זאת לא הייתי נשאר. צריך להיות דפוק אמיתי כדי לבצע תפקיד מ"פ עם תחושת אחריות גדולה שכזאת… דעי שלתחושת השליחות ערך גדול: כי מה יחוש האדם ואין לו שליחות אמת בחייו?!" בפרוץ מלחמת לבנון השנייה היה בניה בתקופת מעבר בין תפקידים, עת סיים תפקידו כמ"פ טירונים בעוצבת "בני האור" ועמד ליטול את הפיקוד על פלוגה מבצעית בחטיבה 401. למרות זאת התייצב במפקדת חטיבה 401 והתעקש לקבל משימה. בסופו של דבר קיבל בניה פיקוד על כוח שמנה שני טנקים בצירוף כלים נוספים, בהתאם למשימות. צוות הטנק של בניה כלל את סמל ראשון אלכס בונימוביץ' נהג הטנק, סמל ראשון אדם גורן הטען, וסמל ראשון אורי גרוסמן תותחן הטנק. תפקיד הכוח אשר נקרא ברשת הקשר "כוח בניה", היה לבצע משימות של אספקה וחילוץ. במהלך הלחימה ביצע "כוח בניה" כמה חילוצים הירואיים שבהם ניצלו חייהם של לוחמים רבים. תיאר נדב שטיינר, לוחם צנחנים: "… אני חושב שניצלנו רק בזכות החיילים שהבאנו להם אוכל ותחמושת. לצערנו ראינו אנשים צדיקים מאתנו שנפגעו. רב-סרן בניה ריין היה בטנק שליווה אותנו כל המסעות המסוכנים הללו. הוא סיכן את עצמו אלפי פעמים בתוך המלחמה הזו. … הוא הבטיח את החיים של כל הפצועים שפונו דרך הציר שלנו. של ההרוגים שהובאו לקבורה. של החיילים שקיבלו אוכל ומים בתוך המלחמה." במוצאי שבת, י"ט במנחם אב תשס"ו (12.8.2006), בעת שהיה בדרכו למשימת חילוץ נוספת של טנק פגוע בחרבת אל כסיף, נפגע הטנק שבו שהה בניה מטיל נ"ט שירה החיזבאללה, וכל אנשי הצוות נהרגו. בניה היה בן עשרים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרני שומרון השוכן מעל נחל קנה, אותו גמא ברגליו פעמים רבות בחייו. הוא הותיר הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. אחיינו שנולד מיד לאחר נפילתו, נקרא בשם בניה-אורי. ביום 11 בספטמבר 2007 קיבל רב-סרן בניה צל"ש מאלוף פיקוד מרכז יחד עם כל אנשי צוות הטנק. בנימוקים להענקת הצל"ש תיאר האלוף גדי שמני, מפקד פיקוד המרכז: "רב-סרן בניה ריין אשר התנדב להילחם במלחמה ובמהלכה נהרג, הפגין במעשיו רוח לחימה, יוזמה, מנהיגות יוצאת דופן וחירוף נפש. מעשיו אלה מהווים דוגמה ומופת ללוחמי צה"ל בכלל וללוחמי השריון בפרט." לאחר נפילתו נמצא בארנקו של בניה דף הכתוב בכתב ידו ובו תפילה המיוחסת לרבי נחמן מברסלב: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוקי אבותינו, שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם, ותמשיך שלום גדול ונפלא בעולם, ולא ישאו עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, רק יכירו וידעו כל יושבי תבל האמת לאמתו אשר לא באנו לזה העולם בשביל ריב ומחלוקת חס ושלום, ולא בשביל שנאה וקנאה וקנטור ושפיכות דמים חס ושלום, רק באנו לעולם כדי להכיר ולדעת אותך יתברך." כתבו הוריו: "הדרך שבה נהרג הביעה נאמנה את הרוח הגדולה שהסתתרה בפשטות הליכותיו. … בניה שלנו טמון עתה באדמת ארץ ישראל, הארץ שאהב ללא פשרות. … הלוואי ועוז רוחו של בניה יעמוד לנגד עיני הדור הצעיר שיצעיד את עם ישראל לעתיד טוב יותר. אנו בטוחים שעוצמתו לא תאפשר לכבות את נר ישראל." הספידו אביו: "… בניה, הקדשת לצה"ל ולעם ישראל את עשרים שבע וחצי שנותיך האחרונות ובסופן עלית השמימה בסערה בטנק המרכבה … צר לנו עליך בננו בניה, נעמת לנו מאוד. … כל דבר שעשית – עשית בהצטיינות, אך בצניעות. … היית בעל יוזמה עם חשיבה ייחודית ופתרונות ייחודיים. תמיד היית לא סטנדרטי. אך מעל הכל אהבה ודאגה לזולת – כיבוד אב ואם שלך היה למופת. … אהבה בלב ובנפש … היית יפה תואר – חיצונית ופנימית! כולך היית נתינה וכך הלכת מאתנו, עם הנתינה המקסימלית שאדם יכול לתת…" הספידה אמו: "… רציתי רק לומר לך שוב כמה אנחנו גאים בך, במעשיך, בדרך שבחרת ובדרך שבה נלחמת ונפלת על קידוש ה' למען כולנו." הספיד את בניה אחיו הראל: "אחי בניה, בן עשרים ושבע אתה במותך – 'זכ', זך וישר אתה, איש טהור, איש אמת, איש מידות, איש עקרונות, אוהב הארץ ואוהב האדם – תמיד דאגת למשפחתך, לחבריך ולחייליך ללא פשרות. … במותך ציווית לנו את החיים – חיי מידות, חיי יושר ואהבת האדם." כתבות רבות שהתפרסמו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית נכתבו על בניה והאירו את דמותו הייחודית. אחת הכתבות הנרחבות הופיעה בעיתון "בשבע", ובה כותבת עפרה לקס: "חיילים שבאו במגע עם בניה במהלך המלחמה מספרים שהיה רגוע ושקט, אי של ביטחון בים של דאגה ואי ודאות. מי ששמע אותו בקשר, או פגש אותו אפילו לכמה דקות, קיבל כוחות מהשלווה העילאית הזאת." מכתבי פרדה והספדים רבים נכתבו ונאמרו לזכרו של בניה. כתב אייל ישראל שטרנליך, חבר מישיבת "תורת החיים": "… בפורים לפני שהתגייס הוא זיכה אותי בחוויה שלא ראיתי אף פעם. הלכתי בשביל המוביל מהישיבה לבית הכנסת המרכזי בנווה דקלים, ופתאום אני רואה את בניה שכבר הספיק להתבסם, שוכב על השביל ומחבק את האבנים. … כשרצו להרים אותו ולקחת אותו לחדר, הייתה לו אש בעיניים וצעק 'שאף אחד לא ייקח אותי מארץ ישראל, שאף אחד לא ייגע בי וייקח אותי מאבנים אלו'." כתבו חבריו של בניה למחזור נוב' 2000 בגדוד 74: "… בניה היה הדבר הכי טוב שקרה לנו. קצין שסוף-סוף הסתכל עלינו כבני אדם ובראש ובראשונה היה חשוב לו האדם עצמו ולא החייל שאמור לקבל פקודות." כתב אמיר אידלמן, חבר ליחידה: "… האור שבקע ופרץ ממך דרך עיניך הטובות וחיוכך המפורסם. שמחת החיים ואהבה ללא תנאי שידעת להעניק לפקודים ולחברים לנשק… על כל אלה אני מודה לך – על שזכיתי לראות אדם המשרת את עמו ואלוהיו מתוך שמחה ותחושת שליחות." כתב אורן: "… אתה אחד האנשים הבודדים שאני יכול להגיד עליהם מנהיגים. היית לי מנהיג, מפקד, מורה ומדריך…" הספדו של החבר הקרוב גיורא: "… בכל מקום ידעת לשלב בין הרצונות והיכולות שלך, הכרה עצמית עמוקה וברורה, מאוד מדויקת, בלי גאווה ובלי יומרות – 'ענווה טהורה'. … אני מודה לך על כל השנים, על החברות הנפלאה, הנדירה." הספדו של נדב לוטן-לישינצקר, מפקדו של בניה: "היית כל מה שרציתי ממ"פ שלי. אדם שהיווה אתגר פיקודי, מנהיגותי ומקצועי. … אני מתגעגע ליכולת הנגיעה שלך באנשים, בצורה בלתי אמצעית לדבר בגובה העיניים עם כל אחד. אני מתגעגע לישירות, לכנות וללקיחת האחריות שהפגנת בכל אשר עשית." כתב עודד שטרן, חבר: "… בניה היה עושה הכול בשקט, אך השקט הזה הקרין עוצמה רבה. …. היה ברור שאין אדם בעולם שעליו ניתן לסמוך יותר מבניה, וזה לא היה רק זה. בכל שעה הוא ידע להתייצב ולהיות כשצריכים אותו … השהייה במחיצתו, הדרך שבה הסתכל על הדברים ועשייתו למען הכלל אלו דברים ששאבתי מבניה, שניטעו בי והפכו אותו לחלק ממני…" כתב אריאל פרידמן: "… אנו החברים איבדנו חבר ומנהיג, והכאב והחלל שהותיר אחריו אינם נתפסים ולא ניתנים למילוי. … אני רוצה להגיד לך תודה: תודה על שהיית חבר טוב, תומך ואמיתי. תודה על שהנחלת לנו מורשת אדירה כזאת. תודה על שלימדת אותי מה זה להיות מצוין, כי אצלך להיות טוב – זה לא מספיק טוב…" כתב דודי דולב: "… תמיד היית החלטי והדרך תמיד הייתה ברורה לך. וגם אם לא תמיד הסכמתי אתך, תמיד אהבתי והערכתי. הייתה בך גם את היכולת להבחין בין עיקר לטפל … היית חבר אמיתי … בניה, הלכת בדרך מאוד ברורה – דרך של מעט דיבורים והרבה מעשים. …דרך של הצטיינות בכל דבר תוך כדי מציאת זמן לעזרה וגמילות חסדים גם בתקופות היותר עמוסות. דרך של דרישות גבוהות אבל קודם כל דוגמה אישית. אני רוצה להבטיח לך שתמיד אזכור אותך ואת הדרך שהלכת בה." פעולות רבות נעשו ונעשות להנצחתו של בניה. מתנ"ס קרני שומרון מארגן מדי שנה בחג החנוכה "מרוץ לפיד" לזכרו של בניה, שהיה רץ מרתון בארץ ובחוץ לארץ. תנועת "בני עקיבא" מחוז שרון-שומרון-צפון, נטעה בט"ו בשבט בשנת תשס"ז חורשה לזכרו של בניה באלפי מנשה. חבריו מהישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים הקימו את "קרן רעים לעידוד התנדבויות" על שמו של בניה ועל שם חברו סגן מתניה צנוירט. מדי ערב ראש חודש, מתקיים בביתו של בניה שיעור חודשי קבוע שבו משתתפים חבריו. שני ספרי תורה נכתבו לזכרו של בניה. האחד נמצא בבית הכנסת המרכזי בקרני שומרון – מקום בו נולד וגדל בניה. ספר התורה השני הוכנס לבית הכנסת במחנה "שיזפון" – מחנה בו עשה בניה את מרבית שירותו הצבאי כחייל וכמפקד. בגליל העליון, ליד "משגב עם" בנקודה שממנה יצא בניה למשימה האחרונה במלחמה, נבנה "מצפה בניה" לזכרו. בחנוכת המצפה נשא דברים גיסו של בניה, אבינועם סטולוביץ: "… בבניה הייתה ענווה מיוחדת אשר בקנאות לא נתנה לנו לראות את הצלחותיו כאילו יש בהן הצלחה אישית. ענווה זו היא שהובילה אותו בדרך ישרה מהישג להישג בלא שהדבר בא לידי ביטוי בגלוי ולעתים ללא ידיעתנו כלל, ענווה זו היא גם שהובילה את הסובבים אותו ללכת אחריו תוך תחושת שותפות וחברות אמת." חבריו של בניה הקימו אתר אינטרנט לזכרו. כתובת האתר: www.benaya.name. באתר, סיפור חייו של בניה, גלריית תמונות, רשימות מפרי עטו, דברים לזכרו, סרטי וידאו, כתבות, פעולות הנצחה וחדשות. המשפחה תשמח לקבל חומרים נוספים הקשורים לבניה באמצעות אתר האינטרנט.
