ריין, אברהם-דב

בן ברוך ואילנה. נולד ביום י' באב תשי"ב (1.8.1952) בהונגריה ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1957. משפחתו הייתה למודת סבל, שואה ויסורי גלות, שהתעקשה להיאחז ולהיקלט וגם להרגיש ביטחון וקרקע מוצקה מתחת לרגליה. אברהם למד בתלמוד תורה "תורת אמת" בחיפה ובישיבה התיכונית "פרחי אהרון" בקרית שמואל. הוא היה חבר בארגון "בני עקיבא" ובאיגוד הספורט "אליצור". מדליות ותעודות רבות הוענקו לו על זכיות בתחרויות ארציות. נטייה מיוחדת הייתה לו ליצור קשרים עם אישים וגופים במוסדות שונים (כגון יועץ ראש הממשלה, מפקד משטרת ירושלים, מנהל משרד הדואר וקצין הסברה ראשי) ואתם היה בא בחליפת מכתבים תקופות ארוכות, ללא הפסקה. הוא היה מגיב על בעיות ציבוריות מילדותו ולרוב הצליח להביא לידי תיקון המצב (כגון חילול מערת אליהו הנביא, ועוד). אברהם גויס לצה"ל בנובמבר 1970 והיה מיועד להצטרף לגרעין "יחדיו", לאחר תקופת הטירונות. אולם בגלל בחינות הבגרות לא יצא לנח"ל ונשאר בצנחנים. ביום ב' באייר תשל"א (27.4.1971), נפצע בעת מילוי תפקידו ובו ביום מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד יחידתו כתב להוריו במכתב תנחומים, כי אברהם היה "חייל שקט, ממושמע, בעל כוח ובעל רצון ונכונות עליונה למילוי תפקידיו האפורים כחייל מן השורה. בכל דרכי התנהגותו ניכר היה החינוך הדתי שקיבל בבית ואין פלא שמועדי שבת וחג קיבלו בפלוגה מימד נוסף בזכות התוכן שהקפיד אברהם לתת ולהעניק להם- – – ". המפקד ממשיך ומציין כי "מי כמוכם יודע שחיינו למודי חרב אך אין מוצא אלא להבטיח חיים על ידי הקרבה והתנדבות". הוא סיים את מכתבו במשפט: "היותו של אברהם צנחן ביחידתנו המחישה והאדירה את הרוח שפעמה בו מבית". זכרו הועלה בחוברת "פלוגה ג'", שיצאה לאור על ידי יחידתו; הספר שיצא לזכרו בשם "נר לאברהם" מכיל דברי תורה ודברי חברים עליו; ספר תורה על שמו נתרם לבית הספר היסודי שבו למד; שמו נחרת על האנדרטה לנופלי הבקעה ועל לוח שמות תלמידי הישיבה התיכונית שנפלו במערכות ישראל.