ריימונד, יחזקאל-יהודה (איזי,חזי)

יחזקאל-יהודה (איזי, חזי), בן לילי והרב דוד, נולד ביום כ' בתשרי תשי"ב (20.10.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם אלשייך במעוז אביב ואחרי-כן למד בישיבת "מרום ציון" בבית וגן בירושלים. אך בשל מצב בריאותו נאלץ לשוב לתל-אביב והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-דתי עירוני ח', במגמה הכלכלית. יחזקאל היה תלמיד טוב, ממושמע ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא הרבה לכתוב דברי שיר ודברי הגות. תקופה מסוימת נמנה עם אנשי החברה להגנת הטבע ויצא עמם לטיולים ולסיורים ברחבי הארץ. יחזקאל היה אוהב אדם, מאיר פנים לבריות וידיד נאמן. תמיד מוכן היה להיחלץ לעזרת כל אדם בצר לו, תמיד התחשב בזולת ולא שמר טינה לשום אדם. הוא ניחן באורך רוח וברגישות רבה וידע לבחון כל עניין במחשבה שקולה. מטבעו היה צנוע, עניו ורציני ביחסו לעניינים בעלי חשיבות. אף על-פי שהיה כמו חושש להפגין את רגשותיו לעיני זר, ידע להיות ידיד חם-לב לאוהביו. בן תורה היה, שהקפיד לקיים כל מצווה, קלה כחמורה, ועל כולן הקפיד על מצוות כיבוד אביו ואמו. בכל דרכיו הנחוהו שני עיקרים: האחד "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" והשני "ואהבת לרעך כמוך". יחזקאל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון" ובקורס למדריכי מקצועות שריון. הוא היה חייל טוב וממושמע, ומילא את כל תפקידיו במסירות ובאחריות, לשביעות רצון מפקדיו. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתף יחזקאל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפל יחזקאל בקרב בפתח קנטרה. טיל "סאגר" פגע בטנק שלו, והוא חולץ ממנו ועבר לטנק אחר. לאחר שעות אחדות פגע טיל בטנק השני ויחזקאל נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. בשיר שחיבר ימים אחדים לפני שפרצה המלחמה כתב יחזקאל, כמו ניבא את מותו: "ידע שלא יוכל לחיות/ כך הוציא את נשמתו בצעקתו/ ושכב על החול הרב/ כיסוהו הגלים ומשו ממנו/ נשאוהו למקום רחוק/ שמה לא תיגע בו יד". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יחזקאל היה גבר שקט, צנוע ונעים-הליכות, לוחם עניו ושומר מצוות, איש צוות טנק, לוחם טוב ללא חת". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה ופרוכת להיכל הקודש בבית-הכנסת במעוז אביב.