רייכר, יעקב

בנם בכורם של יהושע וחדוה, שעלו לארץ מרומניה אחרי דרך רבת תלאות ויסורים. נולד ביום י"ז באדר תש"ט (18.3.1949) בגדרה ולמד שנתיים בבית הספר היסודי על שם כצנלסון באשקלון, שלוש שנים בבית הספר על שם גורדון ובבית הספר על שם ארלוזורוב וסיים את לימודיו במגמה ההומנית בבית הספר התיכון על שם א. תגר באשקלון. יעקב הצליח מאוד בלימודיו. מוריו שיבחו אותו, אף על פי שהיה שקט ולא מתבלט. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו וקיבל את חינוכם באהבה. הוא גם השכיל להעביר את מורשת חינוך זה לאחיו הצעיר, שעליו הגן במסירות. אין פלא כי האח הצעיר, וכמוהו רבים אחרים, העריצו את יעקב. יעקב היה חובב ספורט נלהב ובייחוד עניינו אותו הריצה והכדורגל. בצעירותו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", בבית הספר התיכון היה מ"כ בגדנ"ע וגם שם הצטיין בשיעורי הספורט. על אף גילו הצעיר היתה בגרות נפשית נשקפת מפניו. הוא היה קשור למשפחתו והיה בן נאמן ומסור להוריו, ובן משפחה לבבי ודואג לכל קרוביו. הוא היה סבלן ואדיב ומעולם לא כפה את רצונו על אחרים, אפילו בטוח היה בצדקת דבריו. לא הרים קולו ושמר תמיד על קור רוח ושיקול דעת. הוא שנא אי צדק ומעשי עוול, וכאשר הציב לעצמו מטרה, ניסה להגיע אליה בדרכים ישרות. כחבר וכידיד היה עוזר תמיד ככל יכולתו לזולת. קסמו האישי משך אליו חברים רבים ובזכות הישגיו בספורט נשלח ל"מכון וינגייט" להשתלמות גופנית וקיבל תואר של מדריך זוטר לספורט. הוא אהב את הארץ בכל מאודו בזכות החינוך הלאומי שהתחנך בבית אבא. יעקב גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והתנדב ללא היסוס לשרת בחיל הצנחנים. הוא היה גאה במעשהו ומשפחתו גאה בו. את הטירונות הקשה עשה מתוך מאמץ חיובי, ללא טענות וברוח טובה. גם את הריחוק הממושך מביתו, שהיה אהוב עליו, קיבל באהבה. בני המשפחה לא ידעו דבר על קשיי הטירונות ביחידה לוחמת זו. היו אלה 14 חודשי אימון קשים ומפרכים וכשסיימם בהצלחה, עבר רב"ט יעקב למחלקת התול"רים, עבר קורס של מש"קי תול"ר וקיבל דרגת סמל. גם עתה לא נשתנו חיי הצבא: אימונים קשים, תרגילים מורכבים, מרדפים בעקבות מחבלים ועמידה איתנה במוצבים ובמעוזים. והנה הגיעו הימים שלפני שחרורו ויעקב התחיל להכין עצמו לחיים אזרחיים, לבחינות הכניסה לאוניברסיטה העברית בירושלים ולחיפוש עבודה. אור ליום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), נפל יעקב במארב אויב באזור תעלת סואץ והובא למנוחת עולמים בבית הקברות באשקלון. מפקד הגדוד שלו כתב במכתב תנחומים למשפחה: "דרך ארוכה עשה עמנו יעקב; שלוש שנים של מלחמה מתמדת בכל גבולות ארצנו: מארבים ברמת הגולן, מרדפים אחרי מחבלים בבקעת הירדן, סריקות ברצועת עזה, פשיטות מעבר לקווי האויב וקרב הגנה קשה לאורך תעלת סואץ. בשנים הארוכות הללו למדנו להכיר את יעקב וראינו בו אחד מטובי לוחמי הגדוד. מפקדיו ידעו, שזהו חבר ולוחם שאפשר לסמוך עליו. יעקב היה חזק בגופו ובנפשו ונראה בינינו כאריה שבחבורה. באימונים היה תמיד ראשון – ראשון במסעות, ראשון בנשיאת פצועים וראשון בהסתערויות. לבו היה לב חם, פתוח לחבריו, נכון תמיד לעזור לחבר בצבא, לארח חבר שאין לו בית ולחלוק עם חבריו כל מה שהיה בידו – – – יעקב נפל בקרב ארוך וקשה, שבו נלחם עם ישראל על זכותו לחיים ושלום. מחיר המלחמה הזאת הם טובי חברינו, מבחירי בניה של האומה. אנו מאמינים שמלחמה זו תביא את השלום וכאשר יגיע השלום, יזכרו אלה שיזכו בו את אלה שלא זכו לראות – כי בדמם הוא נקנה; ועם זאת אנו יודעים שאין ניחומים לאבלכם על בנכם יעקב, וגם בימים טובים יותר שיבואו, תהיו אתם בין אלה שפצעם לא יגליד לעולם. עם כל בית ישראל אנו אבלים על השריפה אשר שרף ה' בביתכם". להנצחת שמו הכניסה משפחתו ספר תורה, ספרייה תורנית ונר תמיד לבית הכנסת "חמד" באשקלון. כן הוצב בבית הכנסת לוח שיש לעילוי נשמתו; לספריית בית החולים באשקלון ניתנה תרומה מ"קרן רבקה" להנצחת שמו; בבית הספר התיכון שלמד בו, נקבע לוח מיוחד ועליו תמונתו ודברים לזכרו.