רייכמן, גד (גדי)

גד (גדי), בן גרדה ואלפרד, נולד ביום י"ב באב תשי"א (14.8.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי בשכון דן בתל-אביב ואחר-כך למד שנתיים מכונאות רכב בבית-הספר המקצועי "עמל" שבעיר. הוא החל לעבוד בשעות הבוקר ובערב למד בבית-הספר האקסטרני "אנקורי" כדי להתכונן לבחינות המוקדמות. כשהיה גדי בן שלוש חלה בשיתוק ילדים ואחרי שנה לקה בדלקת קרום המוח. בכוח רצונו העז הצליח להתגבר על מגבלות הגוף ולהיות שווה בין שווים. הוא היה נער עירני וחברותי ואהב מאוד לבלות ולחיות את חיי הרגע, יחד עם זאת ידע להיות אחראי ורציני בשעת הצורך ואת עבודתו עשה במסירות רבה. הוא התיידד בקלות עם אנשים, היה נכון תמיד לעזור להם וחבריו הרבים אהבוהו מאוד. גד גויס לצה"ל במחצית מאי 1969 והוצב לחיל השריון, לאחר שהצליח להעלים מקצין הגיוס את קורות מחלותיו. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס למקצועות הטנק שובץ ביחידת טנקים כטען-קשר. עם יחידה זו עשה בסיני בתקופת מלחמת ההתשה ואחר-כך בגולן. הוא נטל חלק פעיל במספר פעולות נועזות וזכה לציון לשבח מטעם אלוף פיקוד הצפון על חלקו באחת הפעולות באזור הר-דב, וכן הוענק לו "אות השירות המבצעי". לקראת סוף תקופת שירותו החמיר מצב בריאותו והוא הועבר ליחידת שירותים. בשנת 1972 השתחרר גדי מהשירות הסדיר בצה"ל והוצב ביחידת מילואים של הג"א. אחרי-כן התחיל לעבוד במוסך כמכונאי וכטרקטוריסט, עשה את עבודתו בחריצות ובנאמנות וזכה מיד להערכת מעבידיו וחבריו לעבודה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, התייצב עם מכוניתו באחת מיחידות השריון בצפון והציע את עזרתו. התנדבותו נדחתה אך הוא לא ויתר, נסע אחר הכוחות הלוחמים וניסה לסייע ככל האפשר. לאחר שהיחידה סבלה אבדות קשות הותר לו להצטרף לכוחות שלחמו בסורים והוא לחם באומץ לב ובחירוף נפש. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) באזור יהודיה נפגע הטנק שלו. גדי חילץ את מפקד הטנק הפצוע, רץ להביא חומרי חבישה ואז נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. לאחר סבל של ארבע שנים שם אביו קץ לחייו בבית-הקברות הצבאי, בקרבת קבר בנו.