רייך, משה (מישה מוישה)

בן צפורה וצבי, נולד ביום כ"ב בתשרי תרפ"ח (18.10.1927) בצפת. אביו, איש העלייה השלישית, מוותיקי ה"הגנה" ופעיליה, ואמו, בת למשפחה מושרשת בארץ דורות רבים, קבעו את מקום מגוריהם בשכונת נשר ליד חיפה. משה חונך ברוח הגבורה והחופש ואהבת המולדת. הוא למד בבית-הספר היסודי לילדי העובדים בנשר וסיים את בית-הספר המקצועי התיכון שליד הטכניון בחיפה, בו רכש לעצמו את מקצוע החרטות. היה בעל הכרה פועלית, נכון לבוא לעזרת הזולת, חסון ובריא, עליז וטוב-לב. מקום עבודתו הראשון היה במספנות הנמל בחיפה. במלחמת- העולם השנייה רצה להתגייס לצבא, אך לא קיבל רשות לכך ממפקדת ה"הגנה" והוא התגייס לנוטרות בחניתה והיה פעיל בשמירת יישובי הגליל. כששוחרר משירות זה הצטרף כשותף לבית-מלאכה מיכני לתיקון מנועים, וכאן גילה כשרון רב כמכונאי מעולה. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, העמיד מיד את עצמו בין הלוחמים הראשונים, עזב את מלאכתו ואם כי הממונים עליו דרשו לרתקו לעבודתו, הפציר בהם לצרפו ליחידה קרבית. הוא התגייס ושירת בחטיבה 7, ובשורותיה לחם בגיזרת לטרון. בעת פריצת "דרך בורמה" לירושלים היה באבטחה ב"משלט 200" ובהפגזה כבדה של הלגיון על משלט זה נפגע ונפל ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). נקבר בנען. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1948) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.