בן שמחה וניסן. נולד ביום י"ט בחשוון תשמ"א (29.10.1980) בחדרה. אח לשרון ולעמית. דותן גדל בחדרה, למד בבית-הספר היסודי 'ארלוזורוב' והמשיך ללימודי חטיבת-ביניים ותיכון בבית הספר 'עמל – מדעים ואמנויות'. רינה, המחנכת של דותן בתיכון, סיפרה: "היה לי העונג ללוות את דותן בשנים שבהן הפך מילד לנער… נער חביב, חייכן, מלא חוש הומור. נער בכיתה מגובשת ואוהבת. ואני מלווה אותו בכל הקשיים, השיחות, ההסכמים, מה כדאי ללמוד עכשיו – ומה לשמור לשנה הבאה." במהלך שנות לימודיו דותן נטל חלק בחוגים רבים. בין היתר שיחק שחמט, אהב לעבוד על המחשב, הטיס טיסנים ולמד ג'ודו. מאוד אהב לשחק ולצפות במשחקי כדורגל, ועם החברים נהג לבלות במשחקי באולינג. דותן, 'דדו' או 'דודו' בפי אוהביו, היה איש משפחה וחברה. אהב מאוד את בני משפחתו, דאג לסבים ולסבתות ונהנה להעביר זמן עם גל, בן אחותו הקטן. מוקף תמיד חברים, ומארגן בילויים משותפים לכולם. סיפרו החברים הקרובים של דותן: "בן אדם עם כל-כך הרבה שמחת חיים ואושר, שתמיד ראה את הטוב בכל דבר. החיוך שאין שני לו, האדם שאין שני לו, דותן שאין שני לו… בן אדם אמיתי, חברותי… כריזמטי ובעל אופי מנהיגותי, עם ציפיות לעתיד מצליח במיוחד בפוליטיקה." והחברות הקרובות הוסיפו: "דותן ידע לפנק ולהעריך. הוא ידע לגרום לנו להרגיש מיוחדות. כשהוא אהב מישהי, זה היה עד הסוף ובאמת מכל הלב." בכיתה י"א החל דותן להתנדב במגן דוד אדום. הוא התנדב בהתמדה עד גיוסו, ואף זכה להיות נוכח באירוע לידה. דותן סיים י"ב בהצלחה, עבר טירונות בצה"ל והמשיך ללימודי עתודה באותו בית-ספר. הוא למד בכיתות י"ג וי"ד, וסיים לימודים לתואר הנדסאי אלקטרוניקה. באותה תקופה גם עבד בתחום האלקטרוניקה ולימד בבתי-ספר בחדרה והסביבה. בחודש ספטמבר 2001, בתום לימודיו, חזר דותן לצה"ל, והחל לשרת בצפון הארץ במקצועו. "דותן הגיע ליחידתנו נמרץ ומלא נכונות להירתם לאחזקה ולתיקון מרכזיות לגדרות אלקטרוניות, המותקנות בגבולה הצפוני של מדינת ישראל," סיפר מפקדו, סרן רוני. "דותן הוכשר ביחידה לטפל במערכות מתקדמות ביותר לגילוי ולזיהוי חומרי לחימה כימיים, וביצע את תפקידו בהצלחה מרובה ובאופן הראוי לחיקוי. חודשים ספורים בלבד שהה דותן ביחידה, אך הספיק להטביע בה את חותמו ולהקרין על הסובבים אותו מאישיותו המקסימה." והוסיף יגאל, מפקדו הישיר של דותן: "בתקופת שירותו הקצר הספיק דותן להטביע את חותמו באופן יוצא מן הכלל, ורכש חברים רבים שנשבו בקסמיו האישיים, הייחודיים רק לו… דותן היה חייל מקצועי, יסודי, שאפתן ומסור, עם החיוך הביישני והקסום, שנרתם לכל משימה ברוח ההתנדבות השמורה רק לו." דותן בלט במקצועיותו ובהצטיינותו, והיה אמור לצאת לקורס קצינים ולהמשיך את שירותו המקצועי כקצין. ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002) נפל דותן בפיגוע חבלני בצומת מגידו. בבוקר עלה בחדרה לאוטובוס אגד בקו 830, מתל אביב לטבריה, בדרכו לבסיסו. בצומת מגידו התנגשה באוטובוס מכונית-תופת שנהג בה מחבל-מתאבד ובפיצוץ נפגעו כמעט כל יושבי האוטובוס. דותן נהרג במקום. בפיגוע נהרגו עוד 16 אנשים: סמל-ראשון גנדי איסקוב, סמל-ראשון אלירן בוסקילה, סמל-ראשון צביקה גלברד, סמל-ראשון יגאל נביפור, סמל-ראשון דוד סטניסלבסקי, סמל סיון וינר, סמל ויאולטה חיזגייאיב, סמל שריאל כץ, רב"ט לירון אביטן, רב"ט דניס בליומין, רב"ט אברהם ברזילי, רב"ט ולדימיר מוררי, והאזרחים ציון אגמון, עדי דהן, שמעון טימשיט ואליהו תימסיט. בן עשרים-ושתיים היה דותן בנופלו. הוא הועלה לאחר מותו לדרגת סמל. דותן הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח. בני המשפחה כותבים: "תודה לך יקירנו על השנים שזכינו להיות בני משפחתך. תודה לך בן משפחה מוצלח, יקר ואהוב. תנוח בשלום במשכבך החדש, משכן הנצח. ואנו משפחתך האוהבת, הכואבת והמתגעגעת נבוא לבקרך. ומבטיחים לך שנהיה חזקים, מלוכדים, איתנים ואוהבים, כי כך בודאי רצית שנהיה." אחיו עמית כותב לו: "אחי, דותן, תאריך הנישואין שלי נקבע לחודש הבא. כמה רציתי שתהיה איתי. כמה קשה לחשוב שאתה לא תהיה שם, לצידי. עכשיו, אחרי האסון הנורא, אני לא יודע אם לקיים את החתונה במועדה, כמתוכנן, או לדחות אותה. אם אתחתן במועד, זה רק בשבילך, כי אתה, יותר מכל אחד אחר, היית רוצה שנמשיך את חיינו הלאה… היית מאוד מוכשר, סיימת לימודי עתודה כהנדסאי אלקטרוניקה, הספקת לשרת שמונה חודשים בצה"ל בתפקיד סודי ובכיר, ועמדת לצאת לקורס קצינים. כל יום חזרת הביתה, כדי להיות איתנו. היית שקט, צנוע, חייכן, תמיד מוקף בחברים, עם שמחת חיים. היית האור שלנו. ועכשיו כבה האור…" ספדה לדותן חברתו, אורטל: "דותן אהבתי הראשונה. אני גאה בזה שהייתי איתך, ואני לא אשכח אותך כל עוד אני חיה. לא אשכח כמה היית ביישן בהתחלה, וכמה רומנטי ומתוק… אני מקווה שאתה במקום טוב, כי מגיע לך להיות במקום טוב." בשיר 'למלאך דותן' כתבה אורטל: "מלאך שלא צריך להיות בשמיים/ לקחו את כל חלומותיו/ מלאך שלא יהיה בן עשרים-ושתיים/ אלוהים תשמור עליו./ מלאך ששמו היה דותן/ מלאך שאת נשמתו הוא נתן/ מלאך שאליו אני אתגעגע לעולמים/ דותן, שישמור עליך אלוהים…" החברים כותבים: "היית ילד מלא נתינה, ילד שאמא כל כך אוהבת, ילד שמילא את הבית בהמון גאווה. תמיד רגוע ושלו, כל כך מנומס, ילד כזה מן הזן המשובח. והנה לפתע ביום ארור, הפכת למלאך. ודאי צופה אתה ומקשיב, בטח קצת מתבייש, ורוצה עוד משהו להגיד… נזכור אותך: אצילי, חכם, ילד יפה, ילד של החיים, ילד שחלם חלומות אך לא זכה להגשים…" עמרי, חבר של דותן, כותב: "דותן אחי היקר. לא אשכח את צחוקך המתגלגל ואת חיוכך מלא האור והחן. אתה חסר לי, חבר יקר, ואני מתגעגע אליך… תמיד ידעת לעודד, לעזור לכל אדם בעת צרה ולזרוק מלה טובה כשצריך. כעת משהלכת חסרות לנו ידך התומכת ומלותיך המעודדות, אך אנו נהיה חזקים. כי כמו שאנחנו מכירים אותך, זה מה שהיית רוצה… אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים, אך לצערי אין המשפט מדוייק – הוא לוקח רק את הכי טובים." דותן הגיש במהלך שנת 2002 את פרוייקט הגמר של לימודיו, תכנון מעלית אלקטרונית ממוחשבת, ולא זכה לקבל את תעודת הסיום. באירוע מרגש, שנערך זמן קצר לאחר מותו, העניק מנהל בית-הספר להוריו של דותן את תעודת ההסמכה שלו כהנדסאי אלקטרוניקה. ביום הולדתו ה-22 של דותן, כארבעה וחצי חודשים לאחר מותו, נקראה על שמו מעבדת המחשבים והאלקטרוניקה בבית-הספר למדעים בחדרה, שבו למד.
