ריטיגשטיין, יוסף (יוס’ל)
בן ליבה וזכריה-מיכאל, נולד ביום כ"ז בכסלו תרפ"ה (24.12.1924) בבוקובינה, שהשתייכה אז לרומניה. בעודו נער צעיר נאלץ להפסיק את לימודיו מחוסר אמצעים, והחל לעבוד בבית-אריגה. עם כניסת הרוסים לצפון בוקובינה גויס לעבודה ונשלח לרוסיה. הוא לא יכול לשאת את משטר הרעב במחנה-העבודה, ברח ממנו אך נתפס ונשלח לסיביר. שם הכיר אותו דודו, אשר כחייל אוסטרי שנשבה במלחמת-העולם הראשונה השתקע בסיביר. כשתקפו הגרמנים את רוסיה בחר יוסף להתגייס לצבא האדום כדי להשתחרר מגלות- עונשין בסיביר. הוא התגייס לפלוגה מיוחדת לתפקידים מסוכנים ביותר והשתתף בהגנת סטלינגרד. הוא נפצע בקרב ואחרי שהחלים שוחרר בגלל מחלה. או-אז הצטרף לפרטיזנים, עבר דרך אוקראינה וטרנסניסטריה עד שהגיע לעיר הולדתו. משלא מצא בה שריד ממשפחתו הגדולה ורק שרידים בודדים מהיישוב היהודי הגדול מלפנים, עבר לבוקרשט ומשם יצא ב"נתיב-הבריחה", דרך יוגוסלביה, לאיטליה. הצטרף לגרעין חלוצי מרומניה ואחרי הכשרה ואימונים העפיל ארצה באונייה "אנצו סירני". הוא הגיע לארץ ביום 18.1.1946 והצטרף עם הגרעין להכשרה נוספת בקרית ענבים, שם עבד ברפת. יוסף סבל סבל נפשי בגלל חוסר-השכלתו שבא מחמת תנאי חייו והתכנס בעבודה ובשתקנות. אך המוסיקה, ובמיוחד השירה הרוסית, המסה את הקפאון שבנפשו והיה מלווה אותה בקול הבס שלו ואף פרט על מנדולינה בידיו הכבדות. כשהגרעין עבר להתיישבות בעמק נשאר הוא בקרית ענבים והשתתף בעבודה ובהגנה. בתקופת מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת ירושלים, נמנה עם מגיני מחנה הראדאר ועמד עם חבריו בהתקפה של כוחות הלגיון הערבי, שכבשו את המקום לאחר קרב עז. בקרב זה נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.