ריוין, יחיאל

בן אידה ורפאל, נולד ביום כ"ג באלול תרפ"ה (12.9.1924) בתל- אביב. ארבע שנים חי עם הוריו בעכו ואחר-כך בהרצליה. הוריו היו מהעולים הראשונים שהתגוררו בעכו וממייסדי קבוצת "זיפזיף". בהרצליה סיים בית-ספר יסודי וכיתות-המשך ונודע במידותיו הטובות וכך היה גם כאשר למד בבית-הספר המחוזי בגבעת השלושה. בתקופת לימודיו הצטרף ל"הגנה" ולפלמ"ח. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי כדי להילחם "לא לאנגלים, אלא ליהדות אירופה המושמדת", כפי שהסביר. הוא שירת כנהג ביחידה 405 של ספקי המים במדבר המערבי ואחר-כך בתפקידים אחרים, ותוך כדי שירותו זה עזר באספקת חומרים וכלים ל"הגנה". אחרי שחרורו הסתדר בעבודה שיתופית בתעשיית מדרכות, ומפני שמץ חשש לניצול הזולת עזב את השותפות ופנה לעבודה יומית. את העבודה אהב וכיבד את האדם העובד מעל לכל. הוא דחה את הפצרות הוריו להקים משפחה, כי תחילה רצה לעזור להם בביסוס משקם ובניית ביתם. בראשית מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא, היה מן הנהגים הראשונים בחיל- התותחנים והשתתף בקרבות בכל אזורי הארץ. בקרב על זרעין נפצע בעלות מכוניתו על מוקש ואחרי שלושה ימים, אור ליום כ"ג באייר תש"ח (1.6.1948), נפטר מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהרצליה.