ריבק, אליהו

בן ישראל ואסתר. נולד ביום י' בסיון תרצ"ח (9.6.1938) בעיר סוסונוביץ אשר בפולין. כאשר היה בן עשר ומחצה עלתה המשפחה הקטנה לארץ. הוא סיים את הלימודים היסודיים בבית-ספר ביפו והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "מונטיפיורי,. כעבור שנתיים עזב אותו ועבר קורס פקידות, אשר בו עבד לאחר-מכן ב"דן". באפריל 1956 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. רק חצי שנה נמצא ביחידה זו כאשר פרצה במערכת-סיני. הוא השתתף בקרב שבמיתלה. בשנת 1958 עבד ב"משמר הכנסת" בבניין-הכנסת בירושלים. בשנת 1961 נשא אשה והתיישב בבת-ים, מקום שם עבד כמנהל עבודה בבניין. לבסוף הגיע לקורס של עתונאות וסיים אותו בהצלחה. אהב את משחק השחמט. חיבב טיולים והצטיין בחוש- ההומור שלו. הופעתו עוררה בטחון רב בכל ובתקופת המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים עודד את הוריו ואת משפחתו. מפעם לפעם היה יוצא למילואים ובמסגרת זו נמצא גם במלחמת ששת הימים. את הצניחה אהב מאד וסירב להישמע להחלטות הוועדה הרפואית שמצאה כי סוג-הבריאות לא היה כפי שצריך להיות, כי באחת מצניחותיו נפצע. הוא הרגיש כי המלחמה עומדת לפרוץ והאמין כי צה"ל בכוחו הרב ינצח. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים אבל לא זכה לראות בנצחון הסופי. הניח אשה ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ופרשת קרבו האחרון.